היפוקריסי זה למעשה תמצית, מוקדמת יחסית, של כל מה שהשוודים עושים *לא* בסדר מאז אמצע-סוף שנות התשעים ככה.
לא שזה מבטל את כל מה שהם עוד עושים אחלה, ובמיוחד את מה שכבר עשו.
היפוקריסי, למיטב זיכרוני המודחק, מביאים אותה כאילו באיזושהי מסגרת מוזיקלית שיש בה מן הבלאק, אבל מנגנים בתכלס דת' מלודי אובר-מופק, כמו כולם. שוב, אם אני זוכר נכון.
בניגוד גמור, אגב, מדייסקשן (שלא הוזכרו פה, הם פשוט מתקשרים היטב למה שאני אומר), שלמעשה אם מקשיבים למוזיקה שלהם מבינים שלכאורה אין סיבה לקרוא לזה משהו אחר מאשר דת' מלודי, ועם זאת, כל בר דעת ששומע את זה יודע ומרגיש שאי אפשר לכנות את זה שום דבר חוץ מבלאק.
אין מה לעשות.
אבל(!)
עזבי אותך ז'אנרים, כי אני בכלל לא בטוח שאני צודק בקטע הזה, מכיוון שעבר המון זמן מאז ששמעתי היפוקריסי פעם אחרונה.
אבל, הטיעון העיקרי שלי באשכול הזה עדיין תקף, והוא שלפחות מבחינת הפקה, שני הדיסקים האלה הם... לא שמיים וארץ, בואו נגיד שמיים ומשהו שמרחף ככה כמה סנטימטרים מעל הארץ, כמו הגלשנים המגניבים מבחזרה לעתיד 2.
_________________
|
