שם הציטוט מדבר על עניין הכעס ולומד ממנו, אין שם דיון "טהור" לשם השגת איזה מחלה הייתה לדמות פלונית או אלמונית. אם אינך מסכימה, נעמוד בכך, כי אין לי עוד מה להבהיר.

יהוסף

אינני מבין מדוע דיון על למה בקרבן מסוים צריך להביא דוקא שבעה כבשים ולא שמונה או דיון האם יש אחדות בראשית הדעת הוא יותר מענין או יותר מועיל מאשר דיון איזה מחלות נפש היו לפלוני אלמוני . לי אישית הנושא האחרון מענין הרבה יותר . לכל אחד יש את הטעם שלו והמרחב הוירטואלי הוא מספיק גדול בשביל להכיל את כולם .

הקפדה יתרה על מצוות יכולה להיות צדיקות, אך גם הפרעה נפשית

מאת תמר רותם

בשבוע שעבר נערך בארץ לראשונה כנס בינלאומי לאנשי מקצוע שומרי מצוות בתחום בריאות הנפש. לצד נושאים כמו דילמות של משפחה שומרת מצוות בעידן המודרני נדונו גם נושאים שנחשבו עד לא מזמן כטאבו, כמו התמכרות לסמים, התעללות מינית בילדים ואפילו יחסים הומוסקסואליים. אחד מחידושי הכנס הוא בעצם הקניית השפה הטיפולית לציבור החרדי

"החברה שלנו פועלת שנים לאור המסורת", נאם הרב ד"ר אברהם טברסקי, "לא השתנינו. אבל כמטפלים עלינו להבין שהחוקים השתנו בעולם, ועתה עלינו למצוא חוקים חדשים". הוא סקר את הקהל ארוכות במבטו, כמי שמודע עד כמה הדיון בצורך לחולל שינויים צורם לאוזניים חרדיות.

ד"ר טברסקי היה אחד האורחים הבולטים בכנס "נפש", שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים. "נפש" הוא "ארגון לאנשי מקצוע שומרי מצוות בתחום בריאות הנפש", כהגדרתו. חברים בו דתיים וחרדים כאחד, והוא מקיים פעם בשנה כנס בינלאומי. לדברי ד"ר ג'ודי גדליה, ראש המחלקה לנוירו-פסיכולוגיה בבית החולים שערי צדק, המכהנת כיו"ר "נפש" בישראל, הכנס, המתארח בארץ לראשונה, הוא פורום מקצועי למטפלים, שרבים מהם אינם קשורים לאקדמיה ואף חסרי השכלה אקדמית. להרצאות - מאתיקה רפואית על פי היהדות מפי פרופ' אברהם שטיינברג, שהוא מומחה עולמי בתחום, ועד להתעללות מינית בילדים - נהר קהל רב, רובו חרדי.

אל הכנס הגיעו גם כמאה משתתפים מארה"ב, אנגליה, קנדה, אוסטרליה, ואף ברזיל - מדינות שבהן פועל סניף של הארגון - והתקיים בו שיג ושיח מקצועי בין נשים לגברים, אבל ממרחק אופייני. אשה צעירה וחייכנית בכובע, למשל, הסבירה בהתלהבות על קורסים לייעוץ נישואין, המתקיימים במכון שאותו היא מייצגת, לגבר שלא הישיר אליה מבט. בדוכן למכירת ספרים, מחוץ לחדרי ההרצאות, התקיים שיח מקצועי משוחרר יותר, ואפשר היה למצוא ספרי הדרכה ומודעות בצד ספרים מקצועיים על התמכרות לסמים או הפרעות כפייתיות. כיום כבר אין חולקים על כך שאנשים עם הפרעה אישיותית כפייתית יכולים להסתתר בנקל בקרב הציבור הדתי, שבמקרים מסוימים עלול לפרש בטעות הקפדה יתרה על מצוות כצדיקות.

הרצאתו של ד"ר טברסקי על "הדילמות הניצבות בפני המשפחה שומרת המצוות בעידן המודרני" משקפת את המהפכה שחלה בשנים האחרונות בחברה החרדית, שכיום מכירה בכך שלצד שמירה על טוהר מידות והקפדה על קיום מצוות, אנשים דתיים זקוקים גם לבריאות נפשית, לסיפוק ולמשמעות בחייהם. בכנס נדונו בהרחבה נושאים אלה ואחרים, שהם חלק מסדר היום בחברה החרדית. כך, לצד בעיות כמו נשירת בני נוער ממוסדות החינוך הועלו גם נושאים שבעבר היו בגדר טאבו, כמו התעללות מינית בילדים והתמכרות לסמים. אפילו תופעה שולית לכאורה כבריונות בבתי הספר הועלתה לדיון, ועצם העיסוק בה מערער על הטענה שלפיה אין אלימות בבתי הספר החרדיים. מושב אחד אפילו יוחד לשאלה אם לחוזרים בתשובה יש מבנה נפשי מיוחד. גם נושאים שהם טאבו מוחלט, כמו הומוסקסואליות או התעללות מינית בגברים, הועלו בין השורות.

פורץ גדרות

ד"ר טברסקי הוא פסיכיאטר פעיל במרכז השיקום והגמילה "גייטוויי" שבפיטסבורג, המטפל באוכלוסייה הכללית, שאותו יסד וגם ניהל במשך שנים. כיום הוא מכהן כפרופ' לפסיכיאטריה בבית ספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג וגם מכהן כרב של קהילה חרדית בעיר. הרב טברסקי היה בין הראשונים שהצליחו לגשר בין אורח חיים חרדי לעיסוק בתחומי הנפש. בשנים האחרונות הוא מקדם את המודעות בקרב הקהילה החרדית האמריקאית להפרעות נפשיות ותופעות של אלימות במשפחה, ומקיים פעילות הסברה על אפשרויות הטיפול בהן. מכיוון שהחברה החרדית בישראל היא סגורה יותר, והקהילה נושאת עיניה לארה"ב בעניין זה, הוא נחשב לבר סמכא בנושא גם בעיני העסקנים החרדים בישראל. תור המבקשים לדבר עמו לאחר ההרצאה שנתן ביום חמישי שעבר, ובהם גם בעלי חזות חסידית מובהקת, היה עדות חיה לכך שהם רואים בו מעין מנהיג ומורה דרך.

טברסקי נחשב לפורץ גדרות. בין ספריו, הנחשבים לפופולריים, יצא לאור לפני כמה שנים הספר "The Shame Borne in Silence", שעוסק באלימות נגד נשים ועורר עליו את זעמן של הקהילות החרדיות בארה"ב. הספר הדק הזה נמכר בהיחבא בחנויות ספרים חרדיות בירושלים. בקרוב, מבשר טברסקי, הוא יתורגם לעברית.

הז'רגון הפסיכולוגי, השגור כל כך בשפה, אינו מוכר לאוכלוסייה החרדית וזהו אולי עיקר החידוש בכנס. ד"ר טברסקי דיבר על הבעיות הרגשיות של האדם הדתי והחרדי. על אם מתוסכלת שמרימה יד על ילדיה הוא אמר למשל בהרצאה, כי בילדותה חונכה ש"אסור לדבר על כעס". הוא הציג בעיות פסיכיאטריות כמו הפרעה כפייתית, שמבלבלים בינה לבין צדיקות. כך סיפר על בחור ישיבה שנתקף "מחשבות זרות", כפי שהן מכונות בז'רגון החרדי (מחשבות בענייני דיומא שמשבשות את הכוונה בתפילה או את הלימוד), והוא בעצם בעל הפרעה אישיותית כפייתית. טברסקי מעוניין להכשיר רבנים ומשגיחים (שאחראים על הרמה הרוחנית) בישיבות לאתר הפרעה כזאת.

לדברי טברסקי, בדומה לחברה הכללית, גם בחברה החרדית עלה שיעור הנוירוזות והבעיות הפסיכיאטריות. כשהוא מדבר באופן כללי על הבעיות הרגשיות בקרב חרדים, הוא מונה את טראומת השואה והשפעותיה על הדור השני והשלישי כאחד הגורמים להן. אבל הוא גם מרבה לדבר על כך שהעולם משתנה ושהחברה החרדית הקטנה והמלוכדת של פעם איננה עוד. למרות העובדה שהחברה החרדית גדלה והתחזקה, גברו בה תחושת הניכור והאנונימיות. כאן הוא עובר לשפה של מטיף וטוען שגם הדור הצעיר של היום הוא חלש יותר, חסר סיפוק ואינו יודע להתמודד עם תסכול מכיוון שצרכיו הבסיסיים מסופקים והוא אינו יודע מהם חיי דלות. לכל אלה יש השלכות על השלמות האישית והחברתית. אחד הביטויים לכך הוא עלייה בשיעור הגירושין "כפי שאף פעם לא היה", הוא אומר.

אפילו החרדים ביותר הגיעו

העובדה ששתי נשים הן יושבות הראש של הכנס ראויה לציון. האחץ ד"ר גדליה, והשנייה לאה אברמוביץ, עובדת סוציאלית ומייסדת מרכז מלב"ב לטיפול בקשיש בשערי צדק ואם ל-13 ילדים. שתיהן מגדירות את עצמן כנשים דתיות ולא חרדיות. העובדה שגם נציגים מקהילות סגורות ביותר, כמו חסידויות בעלז וגור, מוכנים להשתתף בכנס בראשות נשים מצביעה אף היא על צימאון לידע ואולי אף על תחושת מצוקה, שהביאה אותם לוותר על כללים מחמירים. אף שבהרצאות נשמרה הפרדה בין גברים לנשים, לא היתה כל מחיצה, כנהוג בארה"ב.

"אין כמעט נושאים שהם טאבו כיום בחברה החרדית", אומרת ד"ר גדליה. בכנס הוצגה, למשל, סדנה של מרכז הסיוע לנשים דתיות על מניעת התעללות מינית, המיועדת לבתי ספר דתיים וחרדיים. האולם היה מלא בנשים מכל הזרמים. בצד ישבו כעשרה גברים. דבי גרוס, מנהלת ומייסדת מרכז הסיוע, סיפרה על הרגישות שיש להפעיל כדי לדבר על התעללות מינית בחברה שבה לא נהוג לנקוב במפורש בשמות האיברים המוצנעים. היא סיפרה שבספרייה של בית ספר חרדי לבנות ראתה פעם ספר טבע, שתיאור איברי הרבייה של הציפורים נתלש מתוכו. "איך ילדה יכולה לדווח על התעללות כשאין לה שפה?" היא שואלת.

הפתרון שנמצא הוא, שבבתי הספר שמתירים לצוות שלה להיכנס מלמדים את הבנות להבחין בין סוד רע לסוד טוב. תחילה מציגות ארבע שחקניות הצגה קטנה, שבה נראות שתי בנות נוסעות באוטובוס. כשאחת מהן יורדת, מתיישב במקומה בחור שהאזין קודם לכן לשיחתן. הוא מציג עצמו כידיד משפחה ומנצל את המידע שברשותו כדי לרכוש את אמונה של הילדה. הוא נוגע בתיק שלה - לא בגופה, חלילה - ולבסוף מבקש ממנה לא לספר על המפגש. הילדה מתכווצת בכיסאה וניכר שהסיטואציה מביכה אותה.

בסיום ההצגה התלמידות מתבקשות להגיב, לנתח מה קרה לילדה ולספר משהו דומה מעברן. בסוף הסדנה מחולק להן כרטיס ורוד ועליו המספר של המרכז. באחד מבתי הספר הועברה הסדנה בכיתה ב'. שעתיים אחרי הלימודים, סיפרה גרוס, קיבלו המתנדבות שיחה מילדה שאמרה: "אני בכיתה ב'. חברה שלי סיפרה לי סוד לא טוב, ואני לא יודעת מה לעשות".

נציגי הקו החם החדש, שנועד לבנים וגברים חרדים שהיו קורבנות לאונס ולהתעללות מינית, אמנם לא הורשו להציג את הקו שלהם בכנס, אבל גרוס ייחדה חלק מהרצאתה להתעללות בבנים. התייחסות עקיפה לסוגיה רגישה לא פחות היתה בהרצאה על אינטימיות זוגית, כשהמרצה גייל בסלר-טברסקי (אשתו של ד"ר טברסקי) נגעה ב"בעיית ההומוסקסואליות בישיבות", כהגדרתה. הנימה שלה לא היתה שיפוטית, והיא לא הזכירה את האיסור התנ"כי, אלא דיברה בקצרה על המצוקה והאומללות של הבחורים.

"יש עדיין טאבואים רבים בחברה החרדית", מסכים ד"ר טברסקי בשיחה עמו. לדבריו, לפני כמה שנים, כשהגיע להרצות על אלימות נגד נשים בקהילה חרדית בעיירה מונסי שבניו ג'רסי, הוא היה זקוק לשומר ראש. "הזמנים השתנו", הוא אומר, "אבל בכל זאת, היום ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר זה עדיין לא מקובל, ויש צורך לחנך לכך". הרתיעה של הציבור החרדי מפסיכולוגיה היא, לדבריו, בעיקר בגלל התפישה שיש בה ערכים והשקפות המתנגשים עם ההשקפה הדתית. פעם, הרתיעה מפני פסיכולוגיה בציבור החרדי נבעה מהביוגרפיה האישית של פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שהיה אתאיסט, אומר טברסקי, ואולם כיום יש צורך להסביר לסובלים וגם לרבנים שיש מקרים שדורשים טיפול נפשי.

ד"ר טברסקי מודה כי הסכמתם של הרבנים לתת גיבוי לטיפול נפשי נובעת מחששם מפני נשירה מהמסגרת הקהילתית. "אנחנו כמטפלים צריכים לדאוג אך ורק לבריאות הנפשית של המטופלים, אבל ללא ספק זה מה שמטריד את הרבנים", הוא אומר.

יהוסף

שאול המלך נח על משכבו זה שלושת אלפים שנה , אני בטוח שדיוננו כאן אינו מפריע למנוחתו .

יהוסף -

אנסה לפעם אחת, כי נראה שאני שאינני מקבלת את דבריך ואיתי לא דנים, ואולי אתה צודק, אחרי האשכול על "נטילת ידיים והרוחות הרעות" אין לצפות לשינוי דעותיהם של אלה שמחזיקים באמונות הטיפשיות, גם אם יבוא המשיח בעצמו ויכריז על כך!
או כפי שהרמב"ם מסביר במו"נ פרק נ' ח"א:(מהזיכרון)

אמונה, דעה, השקפה, סברא, אינה עניין הנאמר בפה כפי שקיבל האדם ונמסר לו, אלא, העניין שהצטייר והתיישב בנפש מתוך לימוד יסודי, מחשבה, והכרה פנימית - ולא אאריך כי אני ממהרת לכתוב הודעה במאמרי חז"ל תיאורטיים שפירוש הכתיבה: למה יתאונן בוגאה על איקה אחות דברוריא בדבר השיטה העתיקה שלה, ולא בא לקרוע ולזעוק: אוי אוי, שקרים קדושים! שקרים קדושים!

מוישה

מעבר לכך שברוב המקרים שהזכרת הדיון תורם לרעיון, הדיון יהיה תמיד כאשר אתה נתקל בקושי אילולי הדיון, ואם לא זה חשוב לתוכן, אבל דיון סתמי כמה פעמים התפנה פלוני או מה המחלה היותר מתאימה, נוטים אל הרכילות יותר מאשר אל הלימוד.

אולי יש לימוד שלא הזכרתם, וחוסר ידיעתי גורמת לי לבקר לשוא, א"כ יראו לי הדנים בפרטי מחלת שאול מה יתן לך ומה יוסיף לך...

נעזוב את כל הנ"ל, האם בגלל שבגמרא יש דיונים הנראים בעינינו שלא לעניין, נלך ונדבר על כל דבר שנוכל להגן על עצמנו מדברי הגמרא הדנה בדברים דומים? קושיה אחת אינה מתיישבת ע"י רעותה. ע"כ שכוונתך שיש מסר בדברים אלו, אז בוא נתמקד בו, מה הוא?

יהוסף

איזה לימוד אפשר להוציא מהידיעה מה עשה חם לנח , אם סרסו אן רבעו ? איזה לימוד מקבלים אם יודעים מה סבת גירושי פלגש בגבעה ? כאשר תמצא משהו תודיע לנו ואז נלמוד משם לכאן