מועתק
---------------------------------------

ויהי בימי ה"באלי" הוא הבאלי המולך מתחילת העולם עד סופו. וישבו שרי הממשלה, לימור ורובנשטיין והיועץ חזי, ויעשו משתה גדול ולא הזמינו מטף ועד גדול, כי כן היה דבר המלך, הזהרו על עורכם ובשרכם שלא ישליכו עליכם חומר נפץ ולא יחליטו כי הדמוקרתיא וחופש הרצון יתנו את בשרם למאכל האדם, ויהי בעודם באכילתם ושתייתם שגזלה מהעני את פתו וקיצצה את קצבתו, ותבוא לימור הלבנת אל שרי המלך, ותאמר אליהם שמעו נא דברי אשר יראו את כאבי וכאב כל היהודים והמתיהדים, כי יראים כולם מפני אותו איש רע ואויב איש ה"באלי". ויאמר השר, דברי נא לימור עד חצי בקשתך נעשה את החצי השני נשאיר לאחרים, כי כן דת המלך ליתן יקר וכבוד לכל דעה ודעה. ותאמר השרה איש צר ואויב מתנכל לחינוכנו ולתרבותנו, איש צר בחשיבתו ואויב במעשיו. ויאמר חזי היועץ ואנכי לא ידעתי, מי האיש הרע הזה, ויכעס השר רובנשטיין ויאמר לחזי מה זה נכנסת אל תוך הדברים ללא נטילת רשות וללא הקדמת המכובד ממך, ויען חזי הלוא אנשי חופש הדיבור אנחנו מאבי אבותיו של ה"באלי", ויאמר רובנשיין דברי נא לימור ונראה אם דברייך לא יהיו לך ללבנת הבושה.

ותאמר השרה הנה בשנים האחרונות הנוער נהיה רע ומושחת, חסר תרבות ומרוקן מהשכלה, הוא אשר בא להשמיד ולהרוג את כל כבוד האדם וכבוד המשפט אשר אתה עצמך יושב על כסא ממלכת משפט זה. ויאדים האדום ויאמר מיהו זה ואיזה הוא, אולי זהו אשר אמרו עליו זה קלי ואנווהו. ותאמר לבנת, לבנת היא לימור, הלוא הוא "באלי" נכדנו היקר אשר טפחנו וגידלנו במו ידינו. ויאדים רובנשטיין וחזי הלבין.

ויאמר רובנשטיין לא כך יהיה במקומנו - ואנכי לא ידעתי כי אויב לנו יקירנו באלי. ויקם חזי ויהס את הנאספים ויאמר, הנה מצאנו את האישים האויבים אם לא במישרין בעקיפין, הלוא המה השרים הנכבדים אשר את באלי יכנו בתארים "יקרים". ויכעסו השרים ויאמרו הלוא אתה עצמך לא תכיר את באלי, הבאלי שכל כך מביא את האדם אל חרותו, הבאלי המביא את האדם למימוש עצמי. וישקטו כל הנאספים על השמרים, ויחכו למוצא פי הקרבן הבא.

והחכם בחצר גינת הגן של הפרוזדור של כניסת המבוא לבנין. וישמע חזי את קול הצועד ויאמר הנה אולי חכם בחצר. ויאמרו כל השרים והביאוהו, עכשיו ייתלה הוא ביסורנו פי חמישים. ויכנס החכם ויתן שלום לכל נאסף והבחילה ניכרה על פניו. וישב בין הנאספים ויבט בעיניהם המושפלות וישתוק. ותאמר אליו הגברת, הנה נתקול נתקלנו בבעיה חמורה ואל תנסה להינצל בשתיקתך כי באלי שתגיב ותיעץ כראוי בעניין זה. ויספרו לו האנשים על דבר הצרה המתרחבת ומשרישה שורש בליבות כולם.

ויקם החכם ויאמר, אם על השרים טוב או אם לא, את דברי אומר. ויאמר הנה מזמן לא היטתם אוזנכם לשמוע לי בדבריי על תרבות החופש הקלוקלת שלכם ועתה באתם אלי. על כן זאת עשו, הלכו נא אל כל בתי הספר בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה, ואמרתם שם כי "באלי" מת לא יחיה ולא יזכר עוד. ויאמרו אליו הסריסים האם כמשוגע תדבר היום, מה לך כי שתית יין, הן לולא בא לי לא יהא פתחון פה לשום אדם, ותשים אותנו לאלמים ודוממים. ויאמר עליהם, יש שפה טובה משלכם, הסכיתו ושמעו כי אם לא תשמעו תדומו ממקום אחר, הבאלי ידומם כל איש אשר אינו שורר בזרועו.

ויאמר החכם ככה יעשה, מיום זה ואילך לא יאמרו עוד אני רוצה או באלי, אלא כך יאמר האיש, נראה לי ראוי לעשות כך וכך, ואם על המלך טוב יותר יאמר יש כאן בעיה וילך לטפל ולא יאמר לכן אני רוצה. ויקם השר רובינשטיין ויצרח צרוח והלוך, הלוא אין תקדים כזה בשום מקום ואיך תעשה זאת לעם משפט וחוק. ויאמר החכם אל השר, אוי כי תשגה כחולה תדמה, הן כל ילד יודע שכאשר הוא נצרך לצרכיו אינו מגיד אני רוצה לצאת, אלא אני צריך וכיוצא בלשון זה, ומה ראו על ככה היהודים ושאינם, הלוא תראה כי יבינו שמה שניכר כראוי ונכון אינו צריך לציון רצון האדם וכמובן שלא לבאלי.

ויצאו כל שרי הממשלה אבלים וחפויי ראש, והחכם צהל על ההצלחה בלשון עמו אך צרב על הכישלון במחשבת עמו. אחר הדברים האלה גידל החכם את עצמו והתחיל בדרכו וכל השרים מתחכמים מצטרפים כי יראו מפני התוכחה, והמדינה צהלה ושמחה.

["באלי" = בא לי]