תמצית דבריך הם כך:

1) פשט התורה הוא להשתמש  בכפות תמרים וכו' כחומר בנין לסוכה, וכך משמעות המקרא בנחמיה.

2) בנחמיה מבואר שלא ידעו מה צריך לעשות בסוכות לפחות אלף שנה.

3) האתרוג בכלל לא היה קיים בארץ בימי הבית הראשון

מה שמאד מעניין בדבריך הוא שאין בכלל ציון מקורות, משמע שאתה הראשון שחשבת על כל הרעיונות האלו, ומעולם לא דנו חוקרים בנושא. הכתוב כאן הוא  תמצית הדברים. אע"פ שאני בטוח שאתה בקי מאד במקורות, תמיד יהיה כדאי לכתוב בצורה המתאימה גם לאנשים (קצת) מלומדים. הרי לא יעלה על הדעת לפרסם מאמר בכתב עת מדעי שהכותרת שלו היא: "לדעתי אפשר להפיק פניצילין עובש" או "כדאי לפסטר את החלב"..

ולגופם של דברים:

1) הפשט הוא ענין סובייקטיבי, אך הפסוק כותב אך ורק:

"אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:   וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:  וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:

מוזכר כאן זמן האסיף, לקיחת פרי עץ הדר וכפות תמרים וכו' ושמחה עמם, חגיגת חג ותאריך, ולאחר מכן ישיבה בסוכות.

לכן סדר הענינים בודאי אינו מורה על הפירוש שאתה מציע, עדיין לא מוזכר כלל שיש צורך לבנות סוכות, אבל מוזכר בציווי נפרד לקחת ארבעה מינים מסויימים, לאחר מכן עוברים לנושא השמחה, ורק לאחר מכן ציוי ישיבה בסוכה. למה לעשות בלאגן?  (ובפרט מה שהנך מביא מדברים טז' שמוזכרת מצות סוכה ולא ארבעת המינים, מוכיח כי מצות סוכה היא כפשוטה וללא הוראות מיוחדות לבנותה מפירות ומערבות) יתירה מכך, המינים האלו אינם מתאימים כלל לבניית סוכה, האם אפשר לבנות סוכה מפירות? מערבות? מענף בעל עלים (עבות)? אפילו לסכך בהם אי אפשר. היחידי שמתאים (וגם הוא, לסיכוך בלבד) הוא כפות תמרים. האסוציאציה של הקורא היא שיש קשר בין האסיף ובין לקיחת המינים והשמחה, מבלי שהוא יודע עדיין על בניית סוכה. מבלי לדבר בכלל על ההגיון של הפיכת המינים האלו לחומר בניה יותר מאשר לפריט של שמחה (ראה למשל ש"ב ו': "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני יקוק בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים", לנענוע עצים תוך שמחה אנו מוצאים דוגמא בתקןפת המקרא. ולא להפיכת פרי הדר לחמרי בניה!)

נחמיה אומר: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". מתוך חמשת הפריטים שהוא מזכיר, שניים מוזכרים בתורה. אם אנו מפרשים "ככתוב" על חומר בניה, אנו צריכים להניח שהיתה לנחמיה תורה אחרת (נושא לעצמו, אבל בודאי פרשנות צריכה קודם למצות לפרש את הקיים ולא להכחישו). אמנם הסמיכות היא "לעשות סוכות ככתוב" דהיינו מה שמצאו כתוב (שצריך לבנות סוכות). בשביל ארבעת המינים לא היו צריכים לעלות להר, רק בשביל חומר סיכוך ובניה שיש צורך בשבילו בכמויות היה צורך לעלות להר. עצי זית וכן עצי שמן הם עצי בניה ובשום פנים באופן אינם "ענף עץ עבות". ההדס של נחמיה לא ידוע, אפשר שהוא ההדס שלנו ואפשר שהוא מין אחר.

אם עזרא ונחמיה לא נענעו ארבעת המינים, מדוע שמעבירי המסורת ימציאו פירוש נגד המסורת העתיקה התלויה באנשי כנסת הגדולה? הלא למן אנשי כנסת הגדולה ישנה מסורת זוג מפי זוג (במסכת אבות) האמנם יום אחד החליטו לדחות את המסורת דהיינו שבאמת לא האמינו בקדושת המסורת מדור לדור, אבל המציאו אחרת והמציאו שהיא קדושה? הרי לא היתה באמצע גלות וכדו' (כבר בספר חשמונאים מוזכר שבסוכות מנענעים כפות תמרים, ובמיוספוס וכן במשנה מוזכר שנרגם ינאי המלך באתרוגים).

אפשרות נוספת: נחמיה מונה חמשה מינים כשחלק מהם לבניית הסוכה וחלק מהם לשאר מצוות החג, וזו משמעותו המקורית של המושג "לעשות סכות" לעשות את חג הסוכות, כמו "ועשה פסח" שהוא מעשה כל הפסח, וכן מוכח מהמשך המקרא בנחמיה: פסוק טז מספר "ויעשו להם סוכות" ופסוק יז מסכם שוב "ויעשו סוכות". כך גם ההשוואה של דברי הימים ב ל א, אל ל יג, מלמדת כי "עשה פסח" היינו חגיגת כל החג.

2) נחמיה אומר בפרק ח': "וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". וכן: "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד". משמע כאן כי באמת לא ידעו כי יש צורך לשבת בסוכות בחג בחדש השביעי. וכן שלא עשו כן מימי יהושע בן נון. השאלה היא: מה כן ידעו הם על חג הסוכות, כי משמע שרק את מצוה הסוכות לא ידעו. ועובדת "החג" בחודש השביעי מוזכרת רבות בנביאים וכרוכה באירועים היסטוריים, כגון ירבעם בן נבט המזיז את זמן החג "השיר יהיה לכם כליל התקדש החג", "ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי" (מ"א ח' ב'). וגם מצוות ישיבת הסוכה עצמה מוזכרת בספר הושע: "עוד אושיבך באהלים כימי מועד" (הושע יב י). הנביא זכריה אומר: "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יקוק צבאות ולחג את חג הסכות", (זכריה יד טז). ברור שאם החג נקרא "חג הסוכות" הרי שיושבים בסוכות, זכריה (ה א) מוזכר כבר אצל עזרא בתור היסטוריה (למרות שלדעת הרבה חוקרים כגון קויפמן ויעבץ זכריה יד' הוא נבואה קדומה בהרבה).

ואם  עדיין נותרו ספקות, הרי בספר עזרא עצמו מספר עזרא על תקופה קדומה לנחמיה, מיד בעליית זרובבל: "ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלם: ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האלהים:  ויכינו המזבח על מכונתיו כי באימה עליהם מעמי הארצות ויעל ויעלו עליו עלות ליקוק עלות לבקר ולערב:  ויעשו את חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו", (עזרא ג א). כמובן שאם עשו את חג הסוכות הרי שגם עשו את המשתמע משמו – ישיבה בסוכות. כך גם עיקר ההכרזה כי לא נעשה כך מימי יהושע בן נון, מקורה בידיעה שבימי יהושע כן קיימו את מצוות סוכות, ואם כן היתה ידיעה היסטורית על מצוות הסוכות, ולא נמצאה כרגע בתורה בלבד.

ניתן כמובן להכחיש ולסרס את זמני החיבורים האלו, אך זו אינה פרשנות, לשם מה לקבל ולפרש חלק, ולהכחיש חלק אחר? בשיטה זו אפשר להכניס כל דבר לפיה של ההיסטוריה, קודם כל עלינו למצות את דרך הפרשנות.

ואמנם עזרא מזכיר את הקרבנות אבל לא מזכיר את בניית הסוכות, ולכן נראה שאף שידעו ששם החג סוכות מורה על מצוות סוכה, באמת לא קיימו תמיד את מצוות סוכה כהלכתה, והסבה היא שמצוות עליה לרגל, המכנסת עשרות או מאות אלפים בעיר ירושלים מונעת מהם להקים גם סוכות כשהם מחוץ לביתם, ואכן לפי ההלכה הולכי דרכים פטורים מן הסוכה. ולכן בכל התקופה הארוכה זלזלו במצוות סוכה כי קיימו את מצוות עליה לרגל. ורק בימי נחמיה שכל העדה היתה קטנה ומכונסת סביב ירושלים לא היה קושי לשחזר את תקופת יהושע בה היה העם עדיין מכונס סביבו בשילה לפני ההתנחלות הגמורה.

3) הנך כותב כמשה מפי הגבורה כי האתרוג הובא מפרס, ואכן כך נכתב באנצ"ע ערך אתרוג: "מולדת האתרוג היא הודו או דרום ערב. מהודו הגיע לפרס.. יתכן שהיהודים הכירו את השיח בגלות בבל והביאו אותו משם לארץ ישראל.. לא ברור הדבר אם פרי עץ הדר שמוזכר בתורה ושמדרש הלכה מזהה אותו עם האתרוג היה מכוון מלכתחלה לפרי זה". ובכן כאן מוצגים הדברים כהשערה, ולא כידיעה. מי שמכיר בערך המסורת יעדיף אותה מהשערות .

אך ההשערה הזו כיום מוטלת בספק רב: טולקובסקי ("פרי עץ הדר" הוצ' מוסד ביאליק תשכו') ופליקס סוברים כי האתרוג הובא רק בשלהי התקופה הפרסית, לעומתם פלדמן (צמחי התנ"ך, הוצ' דביר תשיז') וחוקרים לועזיים אחרים (גאליזיו פרארי ודה קנדול) סוברים כי האתרוג הובא לישראל רק במאה השישית לפנה"ס. ואילו Goor וכן Moldenke ו- Anderson סוברים כי האתרוג היה ידוע בארץ גם בתקופות קדומות יותר, אנדרסון מציין כי את האתרוג נטעו בגנים התלויים בבבל בתקופה קדומה מאד. כך הארכיאולוג הצרפתי לורה זיהה ציורי אתרוגים במקדש בכרנך שבמצרים משנת 1500 לפני הספירה, וכן טען כי מצא אתרוגים בקברים מצריים (מובא אצל טולקובסקי, המטיל ספק בעדותו, כמו גם בעדות נוספת של ארכיאולוג צרפתי שזיהה אתרוגים במצרים). גור ונורוק דיווחו על זרעי אתרוגים שנתגלו בעיר הבבלית ניפור (ארם נהריים), אך מנגד טענו חוקרים אחרים שאין הוכחה שהאתרוג אכן גדל בבבל, ולא שהאתרוגים הובאו כמנחה למלך. כך שמסקנות המחקר בהחלט אינן חד משמעיות. החוקרים מודים שהאתרוג היה בערב בימי יציאת מצרים, ומערב למצרים או לסיני אין הדרך רחוקה כל כך, ושיירות מצויות.

  (מקורות: Goor, A. & M. Nurock, 1968. The Fruits of the Holy Land. Universities Press, Jerushalaim

Moldanke, H.N. & A.L. Moldenke, 1952. Plants of tha Bible. Chronica Botanica Compani, Waltham, Massachusettes

Anderson, D.A., 1979. All the Trees and the Woody Plants of the Bible. Word Books, United States. P. 100, 175)

כל זה אינו אלא ציטוט מהאקדמיה ליהדות  http://akadamya.fav.co.il/

להתראות

זו טעות מקובלת בקרב בלוגרים ופורומיסטים, לצערינו האינטרנט בעברית אינו מייצג כלל את המחקר, הוא תמיד מפנה לויקיפדיה שסמכותה כסמכותו של ברק שושני, ולאחר מכן למאמרים פופולאריים מאתרים מוכרים: מט"ח, דעת, והבאים אחריהם בתור. מנסיון שלי, גוגל לא מכסה את זה (לא הגעתי עד לתוצאה ה10,000 אבל כבר אחרי שני דפים התוצאות מאבדות קשר עם החיפוש)

 לגופם של דברים אתה חוזר על דבריך ומתעלם לגמרי מן הטיעונים שהעליתי, ובצד זאת אתה מביא שאלות אחרות על חז"ל. אך אין קשר בין השאלות של זיהוי המינים, לשאלה של משמעות המצווה.

אני טענתי: 1) השמחה והמינים מוזכרים לפני שבכלל ידענו על ישיבה בסוכות, 2) בדברים מוזכרת הסוכה בלי חמרי הבניה, 3) המינים לא מתאימים לבניית סוכה, לפחות לא הפרי וערבי נחל, 4) יש דוגמאות מאותה תקופה על נענוע ענפים כאות שמחה לפני ה', 5) מעזרא ונחמיה יש מסורת רציפה ומוזכרת בשמות וכבר בזמן ינאי המלך אנו מוצאים את הפירוש המסורתי שאנו מכירים, 6) אפשר לומר כי נחמיה משלב ברשימת המצרכים שלו שתי מטרות.

מששת הטענות האלו התעלמת להנאתך, ואל השביעית אתה מתייחס ברמז: אחזור עליה שוב (עם רמז לרמזך) כי נחמיה מזכיר חמשה פריטים שמתוכם שניים מקבילים לתורה – לכן לעולם לא ניקח כאופציה ראשונה את האפשרות שהרשימה מקבילה, אלא שעזרא ראה אותה כלאו דוקא, ולכן חזר עליה, אבל הוציא שניים והכניס שלשה, אם הרשימה לאו דוקא לשם מה לחזור עליה, האמנם כיצד בנו את המקדש הוא גם מפרט כל כך אלו עצים נלקחו ואלו לאו?

עכשיו אתה שואל על חז"ל (בלשונך "אתה") שאלה נוספת    

אתה מציע לפרש:  פרי עץ הדר        - הכוונה אך ורק לפרי האתרוג. (מדוע לא נזכר אפוא שמו? שיגידו: תביאו אתרוג...)

כפות תמרים        - הכוונה לא לכפות תמרים, אלא דווקא ללולב הצעיר לפני שהפך לכף תמרים... ודווקא ללולב אחד ולא כמה, אפילו שכתוב "כפות תמרים" ובלשון רבים...

ענף עץ עבות       - הכוונה אינה לענף עץ עבות, אלא דווקא לסוג מסוים שנקרא הדס. (אז למה לא כתוב הדס? ענף הדס עבות, אם רצונך בדרשה של משולש...).

אגב, לא היתה בעיה בתורה לנקוב בשם המועמד הרביעי: ערבי נחל. בצורה פשוטה וברורה.

הנך מניח שאתרוג הוא השם והדר הוא כינוי (כפי העברית המודרנית בקשר לפירות הדר), אך לא כך, הדר הוא שמו המקורי של האתרוג ראה רמב"ן ומפרשים נוספים.

אתה מניח שערבי נחל הוא שם מין, אבל באמת אינו כן וישנה מחלקה שלמה העונה לתיאור הזה, ולדעת הרבה פוסקים חלק מהם כשרים, את הצפצפה פוסלים, אבל את האיקליפטוס יש מכשירים, עכ"פ זו משפחה גדולה, צא לך לטיול על גדות הירדן.

בקשר להדס אין בידי ידיעה, אך העובדה שבימי עזרא כמעט אלף שנים לאחר מתן תורה נתכנה עץ מסויים הדס, אין זה אומר שגם בימי מתן תורה היה בכלל כינוי כזה לאיזה שהוא עץ. בזכריה א' מוזכר "ההדסים אשר במצולה" משמע שהם שיחי ביצות וכדו', לא תואם להדס שאנו נוטלים בסוכות.

בקשר לכפות תמרים אינני יודע מה הם הנימוקים של חכמים, אבל אפשר לומר שנשיאת כף תמרים פתוחה ונענועה הוא מבצע שאינו שוה לכל נפש, ומלבד זאת אינו דרכי נועם, חכמים לא סברו (בכלל חכמים אלו אני מכניס את משה ויהושע) שהמצוות אומרות לעשות דברים שאינם יכולים לההיפך לטקסים יפים ומרהיבים, אחיזת סכך בידיים (אם עשית זאת פעם) היא פעולה אכזרית ביותר (בדרך כלל באים עם כפפות בנאים עבות במיוחד) משקלו כבד מאד, ואם רוצים להוסיף עוד מינים, וכן שיהיה פרופורציה (אינך יכול לאחוז כף תמר בגודל 3 מטר ובצדה אתרוג מבוייש בגודל של תפוח ממוצע) הגיוני לקחת כף  תמרים תינוקת. זכור שהמצוה הזו אינה ענין דמיוני מפוברק, והיא בנויה על דרך בני אדם לשמוח עם קישוטים יפים בידיהם (בדומה לדגלים בימינו).

לשון רבים אינה צריכה להדאיג אותך, כך נאמר "בסוכות תשבו" האם הכוונה שכל אחד יישב בשני סוכות? מן התורה יוצאים באחד מכל אחד.

 וכיצד תפרש את יחזקאל (כ, כח):

וָאֲבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם וַיִּרְאוּ כָל גִּבְעָה רָמָה וְכָל עֵץ עָבֹת וַיִּזְבְּחוּ שָׁם אֶת זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת נִסְכֵּיהֶם:

 האם עובדי האלילים הללו בחרו להם דווקא הדס כשר על מנת לזבוח שם? לא סתם הדס, אלא הדס עבות. (ואולי הכוונה פה להדס שאינו כשר, שהרי אינו "ענף עץ עבות", אלא "עץ עבות", בעל שני עלים...).

עובדי האלילים בחרו להם בדוקא עץ עבות, כפי שבחרו בדוקא גבעה רמה, לך נא ראה תולדות העצים העתיקים בארצנו, וראה שקידשו את כל העצים העבותים והמרשימים, שבלי ספק בין ענפיהם שוכנות הרוחות הקדושות, ויש לך להבדיל בין עץ עבות ובין ענף עץ עבות, עבות היא בודאי תכונה ושורש זה מוזכר בעוד מקומות, עצים עבותים יש הרבה, אבל ענף עבות המתאים ללקיחה אין רבים, שכן ענף של עץ (חתיכת גזע קשה) אי אפשר לקחת מן הסבות דלעיל, מדובר בשמחה טבעית שאנשים מנפנפים בקישוטים, ולא בעובדי כפיה הנוטלים בידיהם עמודי חשמל וטלפון, חכמים (משה ויהושע) בקשו ענף רך שעליו יוצאים מראה עבות והוא ההדס.

ההסבר "שלי" לעניין הסוכות אומר שנצטווינו לעשות סוכות, וכל אחד יודע מה היא סוכה, ואין לה דינים מיוחדים בהכרח (וכמו שלדוגמא נאמר למישהו היום לבוא לטיול עם אוהל. הוא ידע מה זה אוהל... ואין לאוהל זה דינים מיוחדים. אמנם, הוא יבין מעצמו שהכוונה לא היתה לאוהל של גדוד שלם, או לאוהל צעצוע. כך שבמובן זה "יש" "דינים מיוחדים" לאוהל. אבל הכול במסגרת הבנת השפה וההקשר. לא משהו שצריכים לפרט).

עם זה אני מסכים בהחלט

התורה פרטה כמה סוגים לדוגמא.

עם זה איני מסכים, אם ברור מה היא סוכה, אין צריך לתת דוגמאות שבונים אותה מפרות וערבי נחל.

המינים שהתורה אומרת הן הצעת הגשה. המינים שבספר נחמיה הן כמו כן הצעות הגשה. אין בכך פסול, ואין בכך בעיה. הוא שינה מחלק מהמינים שבתורה בהתאם למציאות בה הוא חי, המינים שנמצאו בסמיכות מקום לירושלים.

אין שום בעיה להפוך את כל התורה להצעת הגשה (אשר מחלליה מות יומת והנביא המצוה לגרוע ממנה דבר גם הוא מות יומת), אבל הויכוח החל בכך שאתה מוכיח מנחמיה שהפירוש הדווקני בתורה הוא אחר, אם אין פירוש דוקני ואין כללים בכלל הכל הצעת הגשה אין צורך להתווכח כלל, אכן.

התורה יכלה לכתוב לנו אפוא לבנות סוכות, בלי לפרט, כי באמת זה לא משנה. וכי כל אחד יכול לבנות סוכות איך שבא לו, ועדיין מותר לתורה לתת הצעת הגשה אם היא רוצה.

אני מזכיר שוב, התורה מזכירה קודם כל ולקחתם לכם וכו' ושמחתם שבעת ימים לפני ה', ורק לאחר מכן מספרת שצריך לעשות סוכה. איך יעלה על הדעת להסביר שהמדובר באביזרים לסוכה מבלי שאנו יודעים מה היא סוכה?

  למעשה, לו הלכנו בדרך המדרש, היה עלינו לדרוש מארבעת המינים שהם לאו דווקא, והוא הדין ליתר המינים. וכמדומני שכך רוב דיני התורה,  (לא בדקתי כעת!) שהתורה נוהגת לפרט ולתת דוגמאות שונות, כאשר אין כוונתה רק לפרטים הללו. (בין אם במידות של ריבוי ומיעוט ובין בכלל ופרט).

הגיע הזמן לבדוק את הלכות כלל ופרט

כך שאין כל תימה בכך שהתורה כתבה לעשות סוכות "ולא כתבה כיצד", ושבפעם אחרת התורה נתנה כמה דוגמאות, ושנחמיה נתן דוגמאות משלו.

אין לי בעיה עם זה שהתורה לא כתבה כיצד, יש לי בעיה עם זה שהיא לא כתבה כיצד וגם לא צריך לכתוב, אבל עוד קודם לדין הסוכה היא כותבת לקחת ולארגן רשימה נפרדת ל'כיצד' של הסוכה שבכלל לא צריך אותו. סליחה שאני כופל, אני רק מתאים את עצמי..

 
אתה כותב שהדר הוא שם המין. מדוע אפוא אנו קוראים לו בשם הפרסי (לכל הדעות) "אתרוג"? גם אם האתרוג היה קיים פה, ברור ששמו "אתרוג" בא לנו מפרס, ולפי דבריך, היה לאתרוג שם בתורה. הכיצד נעזוב את השם בתורה שכולם מכירים, שהרי הוא ביטוי עיקרי מאד הקשור לארבעת המינים, ונעזבנו ונלך אחרי שמות נכריים? אתמהה.

נשמע כמו קטע מתוך עיתון של קנאי ירושלים, נאה! אך אין אנחנו תמימים לחשוב בצורה כזו. זו ממש ברירה כוזבת.

אתה כותב שענף עץ עבות לחוד ועץ עבות לחוד. רצוני היה להצביע על כך ש"עץ עבות" - כמשמעו כן הוא, והוא עץ רם ונישא, עץ עץ, כמו שאנו רואים בדברי הנביא. ואם כך, ענף עץ עבות, הוא ענף של עץ עבות. די קל להבנה. ועזרא המשתמש בדיוק באותו הכינוי "עץ עבות", וכותב שיביאו "עלי עץ עבות - לעשות סוכות ככתוב". למה הוא מתכוון? האם אינו מתכוון באומרו "ככתוב" ובהשתמשו באותו מטבע לשון של התורה, האם אינו מתכוון לאותו "ענף עץ עבות" המוזכר בתורה? האם לבלבלנו בא האיש?
נראה לי שדי הסברתי את עצמי, בהתייחסי לטענות אלו בדיוק, באמת אין טעם לכפול

 ענף של עץ עבות. נשמע לך כמו הדס??? האם ההדס הוא ענף של עץ עבות?

הדס הוא ענף של עץ עבות העדין ביותר שקיים, ולכן הכי מתאים לקחתו בתור קישוט לריקודים, ענף עץ פחות מתאים. אני לא חושב שאפשר להוכיח אחרת, ולכן הדיון היפותטי לגמרי.

 אלא ש(בין השאר) מתוך כך אני נמצא למד שלא התכוונו כלל לקחת את המינים הללו לנענוע, אלא לסיכוך, "ככתוב" בספר נחמיה.

ואת זה סתרתי, בטיעונים המספיקים לפי הבנתי, ואוסיף לכבודך עוד 1), על המינים נאמר: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם" – לפני ה' הוא תמיד במקדש או בירושלים, האם הכוונה שכל עם ישראל יבנו סוכות במקדש? או בירושלים? 2) נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון", אם המדובר על מצרכים  לבניית הסוכה, הרי לא סביר שיקחו אותם רק ביום טוב עצמו, בניה הוא ענין הדורש הכנה של כמה ימים מראש. מה שאין כן הלקיחה לצורך ריקודים ושמחה היא מיידית.
ומה שאמרת, שקודם נאמר לשבת בסוכות ואז נאמרו ארבעת המינים. איני חושב שאני צריך להשיב על כך. כלום לא כל תורתנו כתובה ב"סגנון" כזה? אם אינך מקבל תשובתי זו, אנא אמור לי, ואחפש (ואמצא) דוגמאות. וזאת ידוע לכל קורא במקרא.

אתרגם את טענתך לעברית פשוטה: "אתה משתמש בטיעון מתחום ההגיון שבכתיבה, ואילו התורה כתובה בחוסר תכנון וחוסר הגיון ולכן אין להשתמש בפרשנותה בטיעונים כאלו". אני בהחלט לא מסכים אתך, וזה נושא ללימוד בפני עצמו – על איזה שיטה מיוסדת הכתיבה בתורה. בודאי לא על השיטה שלמדת בשיעורי ספרות.

_________________

_________________