אתר היידפארק מוצע למכירה

לפרטים והצעות נא לפנות אל גיא כהן guy3107@gmail.com

בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · אקטואליה וחדשות · פורום חרדים · דו"ח עמונה
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-24/1/2007 11:15 לינק ישיר 
דו"ח עמונה

 

אירועי עמונה

דין וחשבון, סקירה ותלונה

על  פעילות גורמי אכיפת החוק,

ושולחיהם בדרג המדיני,

בנוגע לפינוי בעמונה

 

 מוגש ע"י ארגון זכויות האדם ביש"ע

ועו"ד חיים כהן

 

דו"ח זה מוגש לגורמים האמונים והממונים על ביקורת הרשות המבצעת:

- מבקר המדינה והכנסת –

כתלונה רשמית כנגד כל בכירי הדרג המדיני והדרג המבצעי

שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות ובניהול בפועל של אירוע עמונה

 

א. הקדמה

 

אירוע עמונה ידוע כאירוע של  אלימות משטרתית חריגה, והדבר אף בא לידי ביטוי בדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית.

ואולם, למעשה אירוע זה לא נחקר עד עכשיו לעומקו. גם ועדת החקירה הפרלמנטרית לא הצליחה לחקור את האירוע לעומקו, משתי סיבות:

א. חוסר שיתוף פעולה מצד הגורמים השלטוניים

ב. פרק הזמן הקצר שעמד לרשותה, בשל הבחירות

ארגון זכויות האדם ביש"ע, קיבל על עצמו את הטיפול המשפטי בנפגעי האלימות המשטרתית בעמונה, וזאת לאור הרקורד המוצלח של הארגון בכל הנוגע לטיפול באירועי אלימות שוטרים מתקופת ההתנתקות (למעלה מ-50% מהתלונות שהוגשו ע"י הארגון למח"ש – הבשילו לכתבי אישום, בעוד שהממוצע הארצי עומד על 2%!), וכן בשל רמת האמון הירודה מאד של ציבור נפגעי האלימות במחלקה לחקירות שוטרים, והסכמתם של רבים מבין הנפגעים להגיש את תלונותיהם אך ורק באמצעות הארגון ובעזרת הצוות המקצועי – תחקירנים ועורכי דין – שהארגון מעמיד לרשות הפונים אליו.

כאן יש לציין, כי הארגון הוקם בתקופת המאבק נגד תכנית ההתנתקות, כצורך ראשון במעלה של ציבור שחש עצמו מקופח ואף נפגע במזיד ע"י רשויות אכיפת החוק של המדינה. תחושות אלה התחזקו והתעצמו עקב אירוע עמונה ועקב חוסר המעש של הרשויות הממלכתיות בכל הנוגע לחקירת האלימות המשטרתית החמורה באירועים אלה. את המאבק הראשוני הנוגע לעמונה נאלץ הארגון לנהל אל מול היועץ המשפטי לממשלה, אשר במשך שבועות נמנע מלהעניק חסינות לנפגעי האלימות המשטרתית, ובכך למעשה חסם בעדם כל אפשרות למיצוי הדין עם השוטרים שפגעו בהם (על כך נרחיב בפרק האחרון של הדו"ח). העובדה, שגם לאחר האירוע, רשויות אכיפת החוק לא התגייסו ולא פעלו במלוא החומרה ובמלוא המשאבים כנגד אלימות השוטרים בעמונה – יצרה את ההכרח בקיומו של גוף אזרחי וולונטרי שיטול את המלאכה על עצמו.

"פרוייקט עמונה" של ארגון זכויות האדם ביש"ע מנוהל ע"י משרד עו"ד חיים כהן מתל אביב, ושותפים בו עוד 8 עורכי דין נוספים. כלקח מהעבודה מול מח"ש בתקופת ההתנתקות היה ברור מראש כי תנאי להצלחת ההליך הפלילי הוא חקירה מוקדמת של האירוע ע"י צוות התחקירנים של הארגון, על מנת להגיש את התלונות כשהן כבר מגובות בראיות. על כן הורחב צוות התחקירנים, ובהמשך הוקמה גם מעבדה לבדיקת החומרים המצולמים. עד היום הוגשו למח"ש כ- 100 תלונות, כולן מגובות בראיות, ועוד כ-50 תלונות נמצאות בשלבים מתקדמים של טיפול ויוגשו כבר בשבועות הקרובים. סך כל התלונות והעדויות שהגיעו לידי צוות התחקירנים של הארגון עומד על מעל ל-1,500, ועוד כמות דומה של חומרים מצולמים.

אמנם, מטרת "פרוייקט עמונה" של ארגון זכויות האדם ביש"ע לא היתה חקירת האירוע, אלא, כאמור, טיפול משפטי בנפגעי האלימות. אך בדיעבד, עקב עבודת החקירה שנעשתה לצורך הכנת החומר המשפטי, נמצא כי הארגון הוא אולי הגוף היחיד המרכז בידו מידע רב כל כך על האלימות המשטרתית באירוע עמונה. וככל שחקירת האירועים הפרטניים התרחבה, כך יותר ויותר עלתה התמונה והמסקנה הבלתי נמנעת, כי אין המדובר באלימות משטרתית סטנדרטית, שהיא ספונטנית באופייה, אלא באלימות מתוכננת מראש, ואף מתורגלת.

עולה החשש שאירוע עמונה תוכנן מראש ע"י הדרג המדיני והדרג הביצועי הבכיר כאירוע שיכלול מלכתחילה הפרת חוק ואלימות מצד שוטרי משטרת ישראל. 1,700 השוטרים שנבחרו לבצע את המשימה עברו אימון מיוחד שמשמעותו הכשרתם לביצוע פעולות אלימות שאינן עומדות בקריטריונים של החוק ושל נהלי המשטרה. המבצע – שבאופן הצהרתי נועד לאכוף חוק ולכאורה ללמד לקח את "פורעי החוק" -  תוכנן מראש כמבצע שדרך הביצוע שלו כוללת וכרוכה בהפרת חוק נרחבת ע"י אנשי החוק.

אנו מגישים בזאת דו"ח מפורט המהווה תלונה קשה נגד מי שתכננו וניהלו את מבצע הפינוי בעמונה. הדו"ח מבוסס על מאות תחקירים פרטניים שערכנו עד כה, במשך כשנה, תוך איסוף, עיון ובדיקה של עדויות, מסמכים, וחומרים מצולמים, ויש בו כדי להצביע על תסמינים של אלימות מערכתית, מתוכננת ומתורגלת. תלונתנו מופנית אל הגורמים המופקדים על ביקורת הרשות המבצעת: הכנסת ומבקר המדינה, תוך בקשה לחקור את החששות הרבים  העולים מהנתונים שהצטברו עד כה: חשד שהדרג המדיני, והדרג המבצעי הבכיר השתמשו בכוחות משטרת ישראל בניגוד לחוק.

 

 

ב. אלימות מתוכננת ומתורגלת מראש

 

מבצע פינוי עמונה תוכנן מראש כמבצע אלים ביותר שאינו עומד בקריטריונים המחייבים את משטרת ישראל.

להלן נסקור את הראיות לכך שאלימות השוטרים בעמונה היתה לא רק ספונטנית או תוצאתית להתרחשויות בשטח אלא אלימות מערכתית, מתוכננת ומתורגלת מראש.

 

א. הגדרת המבצע בדרגים הבכירים – ההכנה המנטלית ו"רוח המפקד"

מבצע הפינוי בעמונה תוכנן מראש ע"י הדרג המדיני, והדרג הביצועי הבכיר, כמבצע שמטרתו אינה אכיפת חוק בעלמא, אלא הרבה מעבר לכך. על כך ניתן לעמוד מדבריהם של אותם בכירים, כפי שהובאו בכלי התקשורת לקראת המבצע:

(א)                    ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הנחה את שר הביטחון שאול מופז, את השר לביטחון פנים גדעון עזרא ואת ראשי הצבא והמשטרה לפעול במהירות ובכל התקיפות נגד פורעי חוק בחברון ולפעול להענשת כל מי שמרים יד על גורמי הביטחון. "לא יהיה שום שיהוי ושום היסוס. מי שירים יד על גורם ביטחוני ייענש בכל העוצמה ויפונה מכל מקום שאינו חוקי. הדבר נכון לגבי חברון, עמונה וכל מאחז אחר", אולמרט ציין כי זימן למחר דיון עם מופז, עזרא, הרמטכ"ל, המפכ"ל ונציגיו של היועץ המשפטי לממשלה כדי להבטיח שכל פעולות האכיפה יתנהלו במהירות, על פי חוק וללא שום פשרה. (ידיעה בעיתון הארץ מה-18/1/06). אולמרט השתמש במילה "מלחמה" כדי לתאר את פעולות האכיפה הנדרשות בעמונה ובחברון.

(ב)        שר הביטחון שאול מופז אמר בפגישה עם חיילים לקראת הפינוי כי "כלפי רעולי פנים ועבריינים צריך לנהוג באפס סובלנות".

(ג)        מפכ"ל המשטרה, רנ"צ משה קראדי אמר בראיון לערוץ 2  ביום 21/1/06, כי "פינוי המאחזים עלול להידרדר לשפיכות דמים" וכי "רעולי הפנים שאני מכיר התחילו בכיסוי פנים ועברו לירי לעבר חיילים".

(ד)        הרמטכ"ל, רא"ל דן חלוץ העיד על עצמו בועדת החקירה הפרלמנטרית: "אני אגיד גם מה אמרתי בסיום דברי, שם, באותו סיכום. כי "מדובר במהלך בעל חשיבות, שיעצב את מערכת היחסים בין המתיישבים באיו"ש למערכת השלטונית. אין להתעלם מהעובדה כי מדובר במהלך שהאופן בו תיזכר ההתנגדות לו בתודעה הישראלית, ישפיע על עתיד ההתיישבות באיו"ש"

(ה)        אלוף פיקוד המרכז, האלוף יאיר נווה אמר כי "מה שמתרחש בעמונה… הן לא הפרות סדר. זו גם לא התנגדות במסגרת מאבק פוליטי כלשהו. מדובר בהתרסה בוטה נגד הריבונות של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל על השטח. כן אמר שמבצע הפינוי הוא מבחן כח שישפיע על כל מה שיתרחש באיו"ש מעתה ואילך... ולכן לצבא אין אפילו אופציה להיכשל בו". (ידיעות אחרונות 20/1/06)

(ו)         הרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ אמר בישיבת ממשלה כי "המתיישבים רואים בעמונה את הנקודה בה ינצחו את מדינת ישראל". רא"ל חלוץ הזהיר כי "יש פה יותר ויותר דיבורים על הקמת מדינת יהודה וחיסולה של מדינת ישראל".

(ז)        מפקדת אוגדת איו"ש, תא"ל יאיר גולן, אמר במהלך  האירוע, כאשר ראש המועצה האזורית בנימין פנחס ולרשטיין וסגנו רפי בן בשט דיווחו לו כי הם ראו שוטרים נושאים כלי נשק עם כדורים חיים ומחסניות במצב "הכנס": "ביקשתם כוחנות – קיבלתם כוחנות". באומרו זאת, קפץ תא"ל גולן את ידו תוך שהוא מכה בה על ידו השניה, ומדגים תנועת אגרוף.

אין ספק שהתבטאויות אלה של כל בכירי המערכת היוו למעשה את "רוח המפקד" של המבצע, הרוח שתייגה את מתנגדי הפינוי לא כמפגינים אלא כאויבי המדינה ואויבי הדמוקרטיה, ואת המבצע לא כמבצע לאכיפת חוק וסדר, אלא כמלחמה נגד ציבור מורד, כמהלך הרתעתי שנועד לצרוב בתודעת ציבור המתנחלים ותומכיהם את עליונות החוק.

"רוח" מכוונת זו נשבה מהדרגים המדיניים הבכירים ביותר, כפי שהעיד הרמטכ"ל בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית:

"איזה הנחיות התקבלו מהדרג המדיני? אני לא יודע לצטט הנחיות ספציפיות. הייתה הנחיה לעשות את המשימה. אני צריך למצוא אם יש לי איזה נייר של הנחיה מפורשת אבל אני לא סבור שאמצא כזה. היו דיונים, אני השתתפתי ביותר מדיון אחד שעסק בפינוי עמונה. גם אצל שר הביטחון וגם אצל מ"מ ראש הממשלה וגם אצל ראש הממשלה ששוכב מחוסר הכרה, כבר אצלו היו דיונים. גם רוה"מ עמד על זה שצריך לקיים את החוק, וגם מ"מ רוה"מ עמד על זה. אני לא רוצה לצטט מילים, יש לדעתי סטנוגרמות, שם הכל רשום אז הכי טוב לקחת את זה משם" (פרוטוקול מיום 8/3/05 עמוד 25)

מדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירוע עמונה מיום 19.3.2006, המצ"ב והמסומן א,  נאמר כדלקמן:

"הוועדה מתרשמת כי הרוח הכללית שנשבה מהשרים והמפקדים אל הכוחות כללה במובלע תובנה, ולפיה האירועים בעמונה שונים מהותית מהאירועים בהתנתקות, וטמונה בהם מעין הזדמנות להרתיע את המפגינים ולייצר נקודת מפנה באכיפת החוק ומרות המדינה ביהודה ושומרון, או, כדבריו של השר עזרא: "לשים לזה סוף". דבר זה מנוגד לחלוטין לרושם שיצרה התבטאותו של מ"מ ראש הממשלה בנושא, בדבר "הנחישות והרגישות". הועדה מתרשמת, כי יתכן שהתבטאות זאת לא נאמרה אלא כדי לצאת ידי חובה, ובכל מקרה ברור שמ"מ ראש הממשלה לא וידא שהנחיית "הנחישות והרגישות" תהווה את רוח המפקד ותגיע לכוחות המפנים בשטח". (עמ' 17 לדו"ח)

סביר להניח ש"רוח המפקד" הזו באה לידי ביטוי בהכנה המנטלית שעברו הכוחות לקראת המבצע, בכל הנוגע:

                       להצגת הציבור נגדו יופעלו הכוחות – הצגה שיש בה דלגיטימציה ואף דמוניזציה.

                       להגדרת המטרה כמטרה של הכרעה וצריבה תודעתית ולא כאכיפת חוק גרידא.

                       לטביעת מושגי מפתח שילוו את הכוחות בפעולתם, כגון: אפס סובלנות, מהירות, נחישות, שבירת ההתנגדות, מבחן כח, ויתכן שבמסגרת ההכנה המנטלית בוצע שימוש גם במונחים כמו: "אויב" ו"מלחמה".

 

ב.  הקצאת הסד"כ

(1) סד"כ מצומצם

לפעולה הוקצו 1,700 שוטרים, הרבה פחות מהדרוש על פי נוהל פינוי מאחזים. הנוהל קובע סדר כוחות של 4:1, בהנחה ש"כמות מונעת אלימות". עצם הקצאת סד"כ מצומצם מחייבת הפעלת כח רב ומונעת מראש אפשרות  לפינוי ידני ללא שימוש באלפ"ה.

"ככל שאתה מגיע עם סד"כ גדול יותר, היכולת שלך לשמור על רמת חיכוך נמוכה יותר היא גדולה" (מדברי ניצב ישראל יצחק בפני ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, 8 בפברואר 2006)

נוהל פינוי מאחזים של המשטרה, המצ"ב והמסומן ב, קובע כי "ככלל פינוי יעשה ביחס של 4:1. פינוי ע"י ארבעה שוטרים מצמצם למינימום את הנזק לנושא הפעולה ומבטיח פינוי יעיל ללא שימוש בכח מיותר... מפתח של 4:1 משמש גם לתכנון הסד"כ המבצעי".

כמות המפגינים שהיו בעמונה נאמדת בכ- 4,000 איש. על פי התחקיר המשטרתי הוקצו לפעילות מול המפגינים 1,700 שוטרים בלבד, בעוד שהרוב הגדול של השוטרים שהוקצו למשימה (2,400 שוטרים נוספים) נותרו בכוננות לאורך כל המבצע.

ההחלטה להקצות כח קטן יחסית של שוטרים לפינוי המפגינים – גזרה מראש את דפוס הפעולה של אותם שוטרים: במצב כח האדם שנוצר ניתן לומר שלא ניתנה כמעט אפשרות לשוטרים לפעול באופן "המבטיח פינוי יעיל ללא שימוש בכח מיותר."

 

(2) העדר כוח של שוטרות

הסד"כ שהוקצה לפעולה כלל 200 שוטרות בלבד. אף שמפכ"ל המשטרה ציין, בעדותו בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית, ש-23% מכלל כח האדם המשטרתי הן שוטרות, לא נעשה כל מאמץ להקצות שוטרות נוספות למשימה. גם השוטרות שהוקצו, לא רוכזו ככח משימתי נפרד, אף שהיה ברור שבקרב מתנגדי הפינוי תהיה הערכות נפרדת של בנים ובנות.           

על פי נוהל פינוי מאחזים של המשטרה – פרק ג – עולה כי "פינוי נשים וילדים רצוי כי יבוצע על ידי שוטרות או חיילות. יש לבצע הפינוי תוך התחשבות בצנעת הפרט ובמקרה של פינוי אמהות וילדים יש לפעול תוך הפגנת רגישות מירבית עקב גילם הצעיר של הילדים. כן נקבע בנספח ד כי חובה לצרף שוטרות ושוטרות צבאיות במעגל הפינוי, לפינוי נשים וילדים."

בדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירועי עמונה מיום 19.3.2006 בעמודים 23-24 נאמר בעניין זה כדלקמן:

"… מחד, לא ברור מדוע לא הקצה צה"ל חיילות למשימת פינויין של אותן נערות, כפי שהתבקש על ידי המשטרה יותר מפעם אחת. מאידך, לא ברור מדוע, משקיבלה תשובה שלילית, לא דאגה המשטרה להמציא עוד שוטרות מיחידותיה בארץ, ואף לא עשתה שימוש מושכל ב- 200 השוטרות ו- 50 השוטרות הצבאיות שהיו במקום, על מנת לוודא שלפחות חלק ניכר מהכוחות שמפנים את הנערות מהבתים יהיה מורכב משוטרות. הועדה קובעת בצער, כי התכנון המקורי שאושר ברמת השרים, המפכ"ל והרמטכ"ל, לא כלל התייחסות ראויה ורגישה לטיפול במפגינות, למרות שהיה ניתן להניח שהוא ידרוש פינוי פיזי ועימות פיזי עם מאות נערות צעירות. האחריות להיווצרות מצב בלתי חוקי לפי חוות הדעת של פרופ' גרוס, ולמצער בלתי ראוי, מבזה ומשפיל מול הנערות, נתונה אפוא לא רק לפתחם של המפקדים בשטח כי אם גם לפתחם של השרים והמפקדים שאישרו את התכניות".

מתלונתה של אבישג ש. (קטינה), המצ"ב והמסומן ג, שהיתה בבית 6, עולה כי קבוצת בנות, לרבות אבישג, ביקשו מפורשות משוטרים כי יביאו שוטרות אל תוך הבית על מנת שהן יפנו אותן, ואולם השוטרים התעלמו מבקשות אלו, ופינו אותן תוך הפעלת כוח.

מעדותה של עדי רטטיג (טרם הוגש), המצ"ב והמסומן ד, אשר היתה בבית 6 עולה כי רובן המוחלט של המפגינות אשר היו בבית זה ביקשו מהשוטרים באופן מיידי ובקול רם וברור כי לא יגעו בהן וכי הן יתפנו בעצמן באופן מיידי וללא כל אלימות, ואולם השוטרים נהגו כלפי המפגינות בבוז ובשנאה. מעדותה של עדי עולה כי השוטרים נגעו באיברים מוצנעים של הבנות, תוך שהורמו בגדיהן באופן משפיל ופוגע.

 

ג.          ציוד הכוחות

המשטרה סיווגה מראש את אירוע עמונה כאירוע מסוג ד': הפרות סדר קשות תוך שימוש בנשק קר.  וזאת, עוד בטרם בוצעה פעילות אלימה כלשהי ע"י המפגינים.

בתחקיר המשטרתי  מיום 10/6/06 מובאים הנימוקים לדרוג האירוע כאירוע מסוג ד' – "הפרות סדר קשות תוך שימוש בנשק קר"! - עוד בטרם  התחיל. ואולם, דווקא נימוקים אלה מצביעים על חוסר סבירות באבחון ובדרוג הנ"ל. להלן נסקור את  הנימוקים המובאים בתחקיר המשטרתי, ונעיר על כך אחד מהם:

1.         "התבטאויות בתקשורת על מאבק אלים"  - לא הוזכר כלל בתקשורת שימוש בנשק קר או פעולות תקיפה, אלא רק התנגדות נחושה אך פסיבית  לפינוי

2.         "הכנת אמצעים בגגות: אבנים , לבנים, ברזלים, צמיגים" – כל האלמנטים הללו היו חלק מהביצורים ומההערכות להתנגדות נחושה אך פסיבית. הלבנים והאבנים שימשו לחיזוק ומיצוב גדרות התייל שהקיפו את הגגות, הברזלים היו חלק מהביצורים, והצמיגים נועדו ליצור אווירת מאבק עם הבערתם.

3.         "גידור הגגות בבתים" – מעיד על הערכות למאבק פסיבי, תוך התנגדות נחושה לפינוי מהמקום, ולא מעבר לכך

4.         "חסימת דרכים המובילות לישוב" - מעיד אף היא על הערכות למאבק פסיבי, תוך התנגדות נחושה לפינוי מהמקום, ולא מעבר לכך

 

אירועי עמונה

דין וחשבון, סקירה ותלונה

על  פעילות גורמי אכיפת החוק,

ושולחיהם בדרג המדיני,

בנוגע לפינוי בעמונה

 

 מוגש ע"י ארגון זכויות האדם ביש"ע

ועו"ד חיים כהן

 

דו"ח זה מוגש לגורמים האמונים והממונים על ביקורת הרשות המבצעת:

- מבקר המדינה והכנסת –

כתלונה רשמית כנגד כל בכירי הדרג המדיני והדרג המבצעי

שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות ובניהול בפועל של אירוע עמונה

 

א. הקדמה

 

אירוע עמונה ידוע כאירוע של  אלימות משטרתית חריגה, והדבר אף בא לידי ביטוי בדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית.

ואולם, למעשה אירוע זה לא נחקר עד עכשיו לעומקו. גם ועדת החקירה הפרלמנטרית לא הצליחה לחקור את האירוע לעומקו, משתי סיבות:

א. חוסר שיתוף פעולה מצד הגורמים השלטוניים

ב. פרק הזמן הקצר שעמד לרשותה, בשל הבחירות

ארגון זכויות האדם ביש"ע, קיבל על עצמו את הטיפול המשפטי בנפגעי האלימות המשטרתית בעמונה, וזאת לאור הרקורד המוצלח של הארגון בכל הנוגע לטיפול באירועי אלימות שוטרים מתקופת ההתנתקות (למעלה מ-50% מהתלונות שהוגשו ע"י הארגון למח"ש – הבשילו לכתבי אישום, בעוד שהממוצע הארצי עומד על 2%!), וכן בשל רמת האמון הירודה מאד של ציבור נפגעי האלימות במחלקה לחקירות שוטרים, והסכמתם של רבים מבין הנפגעים להגיש את תלונותיהם אך ורק באמצעות הארגון ובעזרת הצוות המקצועי – תחקירנים ועורכי דין – שהארגון מעמיד לרשות הפונים אליו.

כאן יש לציין, כי הארגון הוקם בתקופת המאבק נגד תכנית ההתנתקות, כצורך ראשון במעלה של ציבור שחש עצמו מקופח ואף נפגע במזיד ע"י רשויות אכיפת החוק של המדינה. תחושות אלה התחזקו והתעצמו עקב אירוע עמונה ועקב חוסר המעש של הרשויות הממלכתיות בכל הנוגע לחקירת האלימות המשטרתית החמורה באירועים אלה. את המאבק הראשוני הנוגע לעמונה נאלץ הארגון לנהל אל מול היועץ המשפטי לממשלה, אשר במשך שבועות נמנע מלהעניק חסינות לנפגעי האלימות המשטרתית, ובכך למעשה חסם בעדם כל אפשרות למיצוי הדין עם השוטרים שפגעו בהם (על כך נרחיב בפרק האחרון של הדו"ח). העובדה, שגם לאחר האירוע, רשויות אכיפת החוק לא התגייסו ולא פעלו במלוא החומרה ובמלוא המשאבים כנגד אלימות השוטרים בעמונה – יצרה את ההכרח בקיומו של גוף אזרחי וולונטרי שיטול את המלאכה על עצמו.

"פרוייקט עמונה" של ארגון זכויות האדם ביש"ע מנוהל ע"י משרד עו"ד חיים כהן מתל אביב, ושותפים בו עוד 8 עורכי דין נוספים. כלקח מהעבודה מול מח"ש בתקופת ההתנתקות היה ברור מראש כי תנאי להצלחת ההליך הפלילי הוא חקירה מוקדמת של האירוע ע"י צוות התחקירנים של הארגון, על מנת להגיש את התלונות כשהן כבר מגובות בראיות. על כן הורחב צוות התחקירנים, ובהמשך הוקמה גם מעבדה לבדיקת החומרים המצולמים. עד היום הוגשו למח"ש כ- 100 תלונות, כולן מגובות בראיות, ועוד כ-50 תלונות נמצאות בשלבים מתקדמים של טיפול ויוגשו כבר בשבועות הקרובים. סך כל התלונות והעדויות שהגיעו לידי צוות התחקירנים של הארגון עומד על מעל ל-1,500, ועוד כמות דומה של חומרים מצולמים.

אמנם, מטרת "פרוייקט עמונה" של ארגון זכויות האדם ביש"ע לא היתה חקירת האירוע, אלא, כאמור, טיפול משפטי בנפגעי האלימות. אך בדיעבד, עקב עבודת החקירה שנעשתה לצורך הכנת החומר המשפטי, נמצא כי הארגון הוא אולי הגוף היחיד המרכז בידו מידע רב כל כך על האלימות המשטרתית באירוע עמונה. וככל שחקירת האירועים הפרטניים התרחבה, כך יותר ויותר עלתה התמונה והמסקנה הבלתי נמנעת, כי אין המדובר באלימות משטרתית סטנדרטית, שהיא ספונטנית באופייה, אלא באלימות מתוכננת מראש, ואף מתורגלת.

עולה החשש שאירוע עמונה תוכנן מראש ע"י הדרג המדיני והדרג הביצועי הבכיר כאירוע שיכלול מלכתחילה הפרת חוק ואלימות מצד שוטרי משטרת ישראל. 1,700 השוטרים שנבחרו לבצע את המשימה עברו אימון מיוחד שמשמעותו הכשרתם לביצוע פעולות אלימות שאינן עומדות בקריטריונים של החוק ושל נהלי המשטרה. המבצע – שבאופן הצהרתי נועד לאכוף חוק ולכאורה ללמד לקח את "פורעי החוק" -  תוכנן מראש כמבצע שדרך הביצוע שלו כוללת וכרוכה בהפרת חוק נרחבת ע"י אנשי החוק.

אנו מגישים בזאת דו"ח מפורט המהווה תלונה קשה נגד מי שתכננו וניהלו את מבצע הפינוי בעמונה. הדו"ח מבוסס על מאות תחקירים פרטניים שערכנו עד כה, במשך כשנה, תוך איסוף, עיון ובדיקה של עדויות, מסמכים, וחומרים מצולמים, ויש בו כדי להצביע על תסמינים של אלימות מערכתית, מתוכננת ומתורגלת. תלונתנו מופנית אל הגורמים המופקדים על ביקורת הרשות המבצעת: הכנסת ומבקר המדינה, תוך בקשה לחקור את החששות הרבים  העולים מהנתונים שהצטברו עד כה: חשד שהדרג המדיני, והדרג המבצעי הבכיר השתמשו בכוחות משטרת ישראל בניגוד לחוק.

 

 

ב. אלימות מתוכננת ומתורגלת מראש

 

מבצע פינוי עמונה תוכנן מראש כמבצע אלים ביותר שאינו עומד בקריטריונים המחייבים את משטרת ישראל.

להלן נסקור את הראיות לכך שאלימות השוטרים בעמונה היתה לא רק ספונטנית או תוצאתית להתרחשויות בשטח אלא אלימות מערכתית, מתוכננת ומתורגלת מראש.

 

א. הגדרת המבצע בדרגים הבכירים – ההכנה המנטלית ו"רוח המפקד"

מבצע הפינוי בעמונה תוכנן מראש ע"י הדרג המדיני, והדרג הביצועי הבכיר, כמבצע שמטרתו אינה אכיפת חוק בעלמא, אלא הרבה מעבר לכך. על כך ניתן לעמוד מדבריהם של אותם בכירים, כפי שהובאו בכלי התקשורת לקראת המבצע:

(א)                    ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הנחה את שר הביטחון שאול מופז, את השר לביטחון פנים גדעון עזרא ואת ראשי הצבא והמשטרה לפעול במהירות ובכל התקיפות נגד פורעי חוק בחברון ולפעול להענשת כל מי שמרים יד על גורמי הביטחון. "לא יהיה שום שיהוי ושום היסוס. מי שירים יד על גורם ביטחוני ייענש בכל העוצמה ויפונה מכל מקום שאינו חוקי. הדבר נכון לגבי חברון, עמונה וכל מאחז אחר", אולמרט ציין כי זימן למחר דיון עם מופז, עזרא, הרמטכ"ל, המפכ"ל ונציגיו של היועץ המשפטי לממשלה כדי להבטיח שכל פעולות האכיפה יתנהלו במהירות, על פי חוק וללא שום פשרה. (ידיעה בעיתון הארץ מה-18/1/06). אולמרט השתמש במילה "מלחמה" כדי לתאר את פעולות האכיפה הנדרשות בעמונה ובחברון.

(ב)        שר הביטחון שאול מופז אמר בפגישה עם חיילים לקראת הפינוי כי "כלפי רעולי פנים ועבריינים צריך לנהוג באפס סובלנות".

(ג)        מפכ"ל המשטרה, רנ"צ משה קראדי אמר בראיון לערוץ 2  ביום 21/1/06, כי "פינוי המאחזים עלול להידרדר לשפיכות דמים" וכי "רעולי הפנים שאני מכיר התחילו בכיסוי פנים ועברו לירי לעבר חיילים".

(ד)        הרמטכ"ל, רא"ל דן חלוץ העיד על עצמו בועדת החקירה הפרלמנטרית: "אני אגיד גם מה אמרתי בסיום דברי, שם, באותו סיכום. כי "מדובר במהלך בעל חשיבות, שיעצב את מערכת היחסים בין המתיישבים באיו"ש למערכת השלטונית. אין להתעלם מהעובדה כי מדובר במהלך שהאופן בו תיזכר ההתנגדות לו בתודעה הישראלית, ישפיע על עתיד ההתיישבות באיו"ש"

(ה)        אלוף פיקוד המרכז, האלוף יאיר נווה אמר כי "מה שמתרחש בעמונה… הן לא הפרות סדר. זו גם לא התנגדות במסגרת מאבק פוליטי כלשהו. מדובר בהתרסה בוטה נגד הריבונות של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל על השטח. כן אמר שמבצע הפינוי הוא מבחן כח שישפיע על כל מה שיתרחש באיו"ש מעתה ואילך... ולכן לצבא אין אפילו אופציה להיכשל בו". (ידיעות אחרונות 20/1/06)

(ו)         הרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ אמר בישיבת ממשלה כי "המתיישבים רואים בעמונה את הנקודה בה ינצחו את מדינת ישראל". רא"ל חלוץ הזהיר כי "יש פה יותר ויותר דיבורים על הקמת מדינת יהודה וחיסולה של מדינת ישראל".

(ז)        מפקדת אוגדת איו"ש, תא"ל יאיר גולן, אמר במהלך  האירוע, כאשר ראש המועצה האזורית בנימין פנחס ולרשטיין וסגנו רפי בן בשט דיווחו לו כי הם ראו שוטרים נושאים כלי נשק עם כדורים חיים ומחסניות במצב "הכנס": "ביקשתם כוחנות – קיבלתם כוחנות". באומרו זאת, קפץ תא"ל גולן את ידו תוך שהוא מכה בה על ידו השניה, ומדגים תנועת אגרוף.

אין ספק שהתבטאויות אלה של כל בכירי המערכת היוו למעשה את "רוח המפקד" של המבצע, הרוח שתייגה את מתנגדי הפינוי לא כמפגינים אלא כאויבי המדינה ואויבי הדמוקרטיה, ואת המבצע לא כמבצע לאכיפת חוק וסדר, אלא כמלחמה נגד ציבור מורד, כמהלך הרתעתי שנועד לצרוב בתודעת ציבור המתנחלים ותומכיהם את עליונות החוק.

"רוח" מכוונת זו נשבה מהדרגים המדיניים הבכירים ביותר, כפי שהעיד הרמטכ"ל בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית:

"איזה הנחיות התקבלו מהדרג המדיני? אני לא יודע לצטט הנחיות ספציפיות. הייתה הנחיה לעשות את המשימה. אני צריך למצוא אם יש לי איזה נייר של הנחיה מפורשת אבל אני לא סבור שאמצא כזה. היו דיונים, אני השתתפתי ביותר מדיון אחד שעסק בפינוי עמונה. גם אצל שר הביטחון וגם אצל מ"מ ראש הממשלה וגם אצל ראש הממשלה ששוכב מחוסר הכרה, כבר אצלו היו דיונים. גם רוה"מ עמד על זה שצריך לקיים את החוק, וגם מ"מ רוה"מ עמד על זה. אני לא רוצה לצטט מילים, יש לדעתי סטנוגרמות, שם הכל רשום אז הכי טוב לקחת את זה משם" (פרוטוקול מיום 8/3/05 עמוד 25)

מדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירוע עמונה מיום 19.3.2006, המצ"ב והמסומן א,  נאמר כדלקמן:

"הוועדה מתרשמת כי הרוח הכללית שנשבה מהשרים והמפקדים אל הכוחות כללה במובלע תובנה, ולפיה האירועים בעמונה שונים מהותית מהאירועים בהתנתקות, וטמונה בהם מעין הזדמנות להרתיע את המפגינים ולייצר נקודת מפנה באכיפת החוק ומרות המדינה ביהודה ושומרון, או, כדבריו של השר עזרא: "לשים לזה סוף". דבר זה מנוגד לחלוטין לרושם שיצרה התבטאותו של מ"מ ראש הממשלה בנושא, בדבר "הנחישות והרגישות". הועדה מתרשמת, כי יתכן שהתבטאות זאת לא נאמרה אלא כדי לצאת ידי חובה, ובכל מקרה ברור שמ"מ ראש הממשלה לא וידא שהנחיית "הנחישות והרגישות" תהווה את רוח המפקד ותגיע לכוחות המפנים בשטח". (עמ' 17 לדו"ח)

סביר להניח ש"רוח המפקד" הזו באה לידי ביטוי בהכנה המנטלית שעברו הכוחות לקראת המבצע, בכל הנוגע:

                       להצגת הציבור נגדו יופעלו הכוחות – הצגה שיש בה דלגיטימציה ואף דמוניזציה.

                       להגדרת המטרה כמטרה של הכרעה וצריבה תודעתית ולא כאכיפת חוק גרידא.

                       לטביעת מושגי מפתח שילוו את הכוחות בפעולתם, כגון: אפס סובלנות, מהירות, נחישות, שבירת ההתנגדות, מבחן כח, ויתכן שבמסגרת ההכנה המנטלית בוצע שימוש גם במונחים כמו: "אויב" ו"מלחמה".

 

ב.  הקצאת הסד"כ

(1) סד"כ מצומצם

לפעולה הוקצו 1,700 שוטרים, הרבה פחות מהדרוש על פי נוהל פינוי מאחזים. הנוהל קובע סדר כוחות של 4:1, בהנחה ש"כמות מונעת אלימות". עצם הקצאת סד"כ מצומצם מחייבת הפעלת כח רב ומונעת מראש אפשרות  לפינוי ידני ללא שימוש באלפ"ה.

"ככל שאתה מגיע עם סד"כ גדול יותר, היכולת שלך לשמור על רמת חיכוך נמוכה יותר היא גדולה" (מדברי ניצב ישראל יצחק בפני ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, 8 בפברואר 2006)

נוהל פינוי מאחזים של המשטרה, המצ"ב והמסומן ב, קובע כי "ככלל פינוי יעשה ביחס של 4:1. פינוי ע"י ארבעה שוטרים מצמצם למינימום את הנזק לנושא הפעולה ומבטיח פינוי יעיל ללא שימוש בכח מיותר... מפתח של 4:1 משמש גם לתכנון הסד"כ המבצעי".

כמות המפגינים שהיו בעמונה נאמדת בכ- 4,000 איש. על פי התחקיר המשטרתי הוקצו לפעילות מול המפגינים 1,700 שוטרים בלבד, בעוד שהרוב הגדול של השוטרים שהוקצו למשימה (2,400 שוטרים נוספים) נותרו בכוננות לאורך כל המבצע.

ההחלטה להקצות כח קטן יחסית של שוטרים לפינוי המפגינים – גזרה מראש את דפוס הפעולה של אותם שוטרים: במצב כח האדם שנוצר ניתן לומר שלא ניתנה כמעט אפשרות לשוטרים לפעול באופן "המבטיח פינוי יעיל ללא שימוש בכח מיותר."

 

(2) העדר כוח של שוטרות

הסד"כ שהוקצה לפעולה כלל 200 שוטרות בלבד. אף שמפכ"ל המשטרה ציין, בעדותו בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית, ש-23% מכלל כח האדם המשטרתי הן שוטרות, לא נעשה כל מאמץ להקצות שוטרות נוספות למשימה. גם השוטרות שהוקצו, לא רוכזו ככח משימתי נפרד, אף שהיה ברור שבקרב מתנגדי הפינוי תהיה הערכות נפרדת של בנים ובנות.           

על פי נוהל פינוי מאחזים של המשטרה – פרק ג – עולה כי "פינוי נשים וילדים רצוי כי יבוצע על ידי שוטרות או חיילות. יש לבצע הפינוי תוך התחשבות בצנעת הפרט ובמקרה של פינוי אמהות וילדים יש לפעול תוך הפגנת רגישות מירבית עקב גילם הצעיר של הילדים. כן נקבע בנספח ד כי חובה לצרף שוטרות ושוטרות צבאיות במעגל הפינוי, לפינוי נשים וילדים."

בדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירועי עמונה מיום 19.3.2006 בעמודים 23-24 נאמר בעניין זה כדלקמן:

"… מחד, לא ברור מדוע לא הקצה צה"ל חיילות למשימת פינויין של אותן נערות, כפי שהתבקש על ידי המשטרה יותר מפעם אחת. מאידך, לא ברור מדוע, משקיבלה תשובה שלילית, לא דאגה המשטרה להמציא עוד שוטרות מיחידותיה בארץ, ואף לא עשתה שימוש מושכל ב- 200 השוטרות ו- 50 השוטרות הצבאיות שהיו במקום, על מנת לוודא שלפחות חלק ניכר מהכוחות שמפנים את הנערות מהבתים יהיה מורכב משוטרות. הועדה קובעת בצער, כי התכנון המקורי שאושר ברמת השרים, המפכ"ל והרמטכ"ל, לא כלל התייחסות ראויה ורגישה לטיפול במפגינות, למרות שהיה ניתן להניח שהוא ידרוש פינוי פיזי ועימות פיזי עם מאות נערות צעירות. האחריות להיווצרות מצב בלתי חוקי לפי חוות הדעת של פרופ' גרוס, ולמצער בלתי ראוי, מבזה ומשפיל מול הנערות, נתונה אפוא לא רק לפתחם של המפקדים בשטח כי אם גם לפתחם של השרים והמפקדים שאישרו את התכניות".

מתלונתה של אבישג ש. (קטינה), המצ"ב והמסומן ג, שהיתה בבית 6, עולה כי קבוצת בנות, לרבות אבישג, ביקשו מפורשות משוטרים כי יביאו שוטרות אל תוך הבית על מנת שהן יפנו אותן, ואולם השוטרים התעלמו מבקשות אלו, ופינו אותן תוך הפעלת כוח.

מעדותה של עדי רטטיג (טרם הוגש), המצ"ב והמסומן ד, אשר היתה בבית 6 עולה כי רובן המוחלט של המפגינות אשר היו בבית זה ביקשו מהשוטרים באופן מיידי ובקול רם וברור כי לא יגעו בהן וכי הן יתפנו בעצמן באופן מיידי וללא כל אלימות, ואולם השוטרים נהגו כלפי המפגינות בבוז ובשנאה. מעדותה של עדי עולה כי השוטרים נגעו באיברים מוצנעים של הבנות, תוך שהורמו בגדיהן באופן משפיל ופוגע.

 

ג.          ציוד הכוחות

המשטרה סיווגה מראש את אירוע עמונה כאירוע מסוג ד': הפרות סדר קשות תוך שימוש בנשק קר.  וזאת, עוד בטרם בוצעה פעילות אלימה כלשהי ע"י המפגינים.

בתחקיר המשטרתי  מיום 10/6/06 מובאים הנימוקים לדרוג האירוע כאירוע מסוג ד' – "הפרות סדר קשות תוך שימוש בנשק קר"! - עוד בטרם  התחיל. ואולם, דווקא נימוקים אלה מצביעים על חוסר סבירות באבחון ובדרוג הנ"ל. להלן נסקור את  הנימוקים המובאים בתחקיר המשטרתי, ונעיר על כך אחד מהם:

1.         "התבטאויות בתקשורת על מאבק אלים"  - לא הוזכר כלל בתקשורת שימוש בנשק קר או פעולות תקיפה, אלא רק התנגדות נחושה אך פסיבית  לפינוי

2.         "הכנת אמצעים בגגות: אבנים , לבנים, ברזלים, צמיגים" – כל האלמנטים הללו היו חלק מהביצורים ומההערכות להתנגדות נחושה אך פסיבית. הלבנים והאבנים שימשו לחיזוק ומיצוב גדרות התייל שהקיפו את הגגות, הברזלים היו חלק מהביצורים, והצמיגים נועדו ליצור אווירת מאבק עם הבערתם.

3.         "גידור הגגות בבתים" – מעיד על הערכות למאבק פסיבי, תוך התנגדות נחושה לפינוי מהמקום, ולא מעבר לכך

4.         "חסימת דרכים המובילות לישוב" - מעיד אף היא על הערכות למאבק פסיבי, תוך התנגדות נחושה לפינוי מהמקום, ולא מעבר לכך



מנותק
נשלח ב-25/1/2007 05:56 לינק ישיר 

 

בתחילת השבוע שאלנו את הקוראים שלנו "האמנם הייתה עמונה הישג?"

מתוך התשובות עולה קול ברור וחד משמעי "כן, עמונה היתה הישג", למרות המכות שספגנו, למרות סיכון הנפש, למרות הבתים שחרבו, עמונה הייתה הישג.

שנה אחרי, פצעי הגוף החלימו, נראה שאלימות עמונה הותירה פחות פצעי נפש מאשר הפינוי השקט של הגוש.

שנה אחרי, זכרונות הפוגרום שתפסו כותרות בחדשים הראשוני נמוגים בעבר ומול עיננו נבנה מיתוס של גבורה יהודית, גבורה המתבטאת במסירות נפש מחד, תוך משמעת עצמית מאידך.

רשות הביטוי לכותבים.

שבתאי

 _______________________________________

 

 

 

 

חברים יקרים.

 

כתושב עפרה, באתי לעמונה בלילה שלפני העימות הגדול.

 

היתה לי הרגשה שעומד להיות כאן עימות מיותר, ושהעמדת המאבק כאן כתקדים לעתיד ההתיישבות ביו"ש כולה היא מזיקה ומסוכנת –

 

שהרי מן הסתם השוטרים ינצחו, ואז תיפרץ הדרך להדרדרות מסוכנת.

 

באתי, ראיתי את ההכנות, וחזרתי הביתה, מקווה שהעניין ייגמר בפשרה כלשהי.

 

למחרת השקפתי מרחוק בחיל ורעדה על המתרחש. מביתי עודכן אתר המאבק באמצעות חבר מעמונה שלא יכל לשאת את החרפה של יהודים רומסים יהודים.

 

די מהר הבנתי שטעיתי: שהמאבק הזה היה חשוב, גם מהותית וגם נפשית-ציבורית.

 

שבעמונה הבהרנו שאנחנו באמת מאמינים במה שאנחנו אומרים, ושאם שם המשחק הוא כח אז גם אנחנו מוכנים להפעיל אותו.

 

אני לא מאמין בכפייה אלימה, אבל אני גם לא מאמין בפייסנות כשזו מתפרשת לא נכון – וזה מה שקרה בגוש קטיף.

 

עד היום אינני יודע אם היה צריך לפרוץ את הגדרות בכפר מימון. קל לצעוק נגד מי שהחליט מה שהחליט, אבל אינני מקנא במי שהיה צריך לעשות זאת.

 

ולמרות עמדתי זאת, המתונה, אני בטוח היום שעמונה היתה צעד נכון – ובעניין זה צריך פשוט ענווה ללמוד מן המציאות.

 

 

 

יואב שורק

 

עפרה

 

_______________________________________

 

 

יש להתיחס לעמונה בשני מישורים:  המישור הערכי העקרוני והמישור התועלתני.

 

במישור הערכי והעקרוני, אין ספק שאלה שהתיצבו בעמונה כדי להגן על המבנים עשו את הדבר הנכון.  איני נכנס עכשיו לשאלה האם צווי ההריסה היו "חוקיים" או לא, שהרי אנו חיים במדינה בה לצדק אין ערך ואפשר לבצע כמעט כל עוולה באמצעות החוק.  מטרת צווי ההריסה שהוצאו בעמונה לא היתה אכיפת החוק אלא לשמש כתירוץ עצמי של מערכת שלטונית הרואה את עצמה מוסמכת לפגוע הן בזכויות יסוד והן בעקרונות ציוניים ויהודיים יסודיים.  במציאות זאת המעמד החוקי המדויק של אותם מבנים הוא נושא שולי; מטרת המבצע מטעם השלטונות היה להכשיר ולקדם מדיניות פסולה מיסודה, שחובה להתנגד לה. המשטר הישראלי אינו המשטר הראשון בהיסטוריה המעגן את הפרות המוסר והזכויות שהיא יוזם בתוך חוקיו.  יש להתאבל עליו אך אין מקום להתרגש מהשימוש שהוא עושה, מעשית ותעמולתית, במונח "חוק."

 

ברור לי כי ההתנגדות היתה חייבת להיות פסיבית וללא אלימה.  היתה אלימות של מיעוט, ויש להצטער על כך.  "קבוצת יצהר" עזבה את המקום יום לפני הפעולה, ויש לברך על כך.  הסיבה פשוטה:  יהודי לא מכה יהודי.  נקודה.  לדעתי, אסור להשיב מלחמה שערה גם כאשר המשטר הישראלי תורה לקלגסיו לפתוח עלינו באש ותהרוג בנו, אופציה שהיא סבירה מאוד.  כשמדובר ביהודים אחרים הפועלים בגלל שקיבלו פקודות מהממשלה, עדיף להיהרג ולא להרוג.  לעניות דעתי הכלל "הבא להורגך השכם והורגו" אינו חל כאן.  אי אפשר לנצח

את הצבא או את משטרה עם הכוח האלים שלנו, אפשר רק לנצח אותם באמצעות הכוח האלים שלהם. ההשלכות לעם ישראל מהתפתחות מלחמת אזרחים מזוינת נוראה פי כמה מההבלגה, במיוחד כששמים לב—ולנושא זה אדרש מיד—להשלכות המעשיות הצפויות מההבלגה.

 

ברמה המעשית והתועלתנית עמונה חשפה את החולשה המבצעית והמוסרית של המשטר הישראלי ובכך הפך לנצחון מרשים של המחנה הכתום.  כדי למלאות אחרי הכללים של עצמם, כדי לשמור כראוי על זכויות המתנגדים כפי שהם עצמם דורשים בחוקיהם, הישראלים היו צריכים להציב בעמונה כ-12-15,000 שוטרים (יחס של 4:1).  הם היו צריכים לעשות את זה בכל פינוי או הריסה של כל נקודה.  לא היו להם המשאבים לעשות את זה—לא פיננסיים, לא ארגוניים, ולא כוח הרצון.  גם אצלם התנתקות זה לא דבר שעושים כל יום.  לכן הם הביאו 1700 יס"מניקים ונתנו להם הוראות, לא לפנות אלא להרביץ ולפזר.  התוצאה היתה רעה מאוד מבחינת יחסי הציבור, ועוד יותר מבחינת הסריטה בתודעה של אדוני הקלגסים בצבא ובמשטרה.  הדבר האחרון שהצבא רוצה עכשיו הוא להיות אחראי לעוד עמונה.  אצל המשטרה הסלידה מפני הפקודה היא כמעט באותה עוצמה.  אני מניח שלליצנים כמו פרץ ואולמרט חסרים המעמד והסמכות לפקד על עוד עמונה—הצבא והמשטרה ידאגו שהפקודות פשוט יתמסמסו.  ואם לא, אזי הנזק לתדמיתם המעורערת יהיה חמור פי כמה מאשר בעמונה עצמה.  כמעט אני מפטיר, בעקבות צ'ה גבארה המהפכן הקובני, "שתים, שלוש עמונות, עמונות רבות."  כמובן תחת רודן אחר, ברק או קפלינסקי, הנכונות יכולה להיות אחרת—אך אם נהיה חכמים, התוצאה לא תשתנה.  בשלב זה כדאי לנו, כחלק מהמאבק, להקריב פצועים ובתים הרוסים על מנת לערער את הסמכות המוסרית של הממסד הישראלי בעיני היהודים בארץ ישראל.  מטרת ערעור הסמכויות אינה מניעת גירושים בלבד, אלא חלק ממשחק הרבה יותר גדול:  להדיח את הישראלים מהשלטון ולהפוך את המדינה ליהודית.

 

יצחק קליין, מעלה אדומים

_______________________________________

 

 

ארץ ישראל ניקנת ביסורים ולכן יישר כח גדול לכל אחד ואחת שהיו בעמונה והשתתפו במאבק. אנו לא נוותר על שום חלק ושעל מארץ ישראל הקדושה. ונכון שהמחיר הוא מחיר יקר.

אבל אל לנו להתקפל אלא להתחזק מיום ליום בכל הקשור לא"י. ואני חושבת ומאמינה שהשאלה צריכה להיות מופנת לכיוון אחר, האם אחרי עמונה הממשלה תגיב שוב כמו שהיא

הגיבה בעמונה? האם היא מוכנה לכך? ואם התשובה היא כן. קו"ח שאנו יותר מוכנים כי כגודל הרישעה גודל הגבורה, האמונה הנכונות והנחישות. ואם אתה יושב ואומר היא תמימה

לא מבינה זה אומר שעליינו להתחזק יותר בכל הקשור לקשר עם א"י. 

בניה וינברגר

_______________________________________

האמנם,  היתה הצדקה לספוג אלימות נוראה כזו בגופינו במאבק על א"י ?

 

האמנם, היתה עמונה הישג?

 

המאבק על ארץ ישראל=כל מחיר !!

 

 אבל המאבק על""מדינת"" ישראל-לא !

 

ולכן צריך לעמוד על ההבדל-ולהתחבר אל השורשים האמיתיים-על אף שהזיוף החזיק 50 שנה לערך.

 

בברכת משיחNOW!!

טל גונן

צפת

 

_______________________________________

 

עמונה מחקה את חרפת הפסיביות , הבכי, התחנונים ,הממלכתיות,של  הכתומים בזמן חורבן גוש קטיף

ברור מאד שרק בכוח מנצחים אויב, אם אי אפשר בתחבולות. אויב הוא כל מי שרוצה לגרש יהודים ב/מ ארץ ישראל, בין אם מדובר בערבי או ביהודי.

כשזה יהודי, המעשה  של הגרוש הרבה יותר גרוע

ברור מאד שאם ינסו פעם נוספת לגרש יהודים בארץ ישראל עלינו להגיב בהתאם.

מרים בר יוסף

שדה אילן

_______________________________________

 

לא נראה לי שפעילים מעכו כקבוצה יאבקו בחירוף נפש

אולי בודדים יעשו זאת ביוזמה אישית

  מולי כהן

עכו

 

_______________________________________

 

לק"י

בתור מי שהיה שם גר בעפרה וגם חטף מכות יחד עם כל הילדים אני חושב שזה היה הכרחי ולהבא צריך להיות מוכנים גם לתת מכות חזרה

אם המשטרה תשתולל

הלקח העקרי הוא מצלמות הרבה מצלמות כי בלי המצלמות לא היינו חוזרים משם חיים

אליצור סגל

ירושלים

 

_______________________________________

 

שלום וברכה

 

אני יודע שמה שאני עומד לכתוב עכשיו יבהיל, יכעיס ויקומם. יהיו גם מי שיאשימו אותי שאני סוכן שתול וכו'. נו טוב, שיהיה. אבל לפחות שיהיה כתוב באיזשהו מקום שאמרתי את מה שאני מאמין בו, ולא שתקתי כאשר נשאלתי באופן מפורש. אם להיתלות באילן גדול, היה זה הרב קוק זצ"ל שאמר כי הוא כותב לא מפני שיש לו כוח לכתוב, אלא מפני שאין לו כוח לשתוק...

 

גירוש קטיף וצפון השומרון והריסת עמונה (ובפרט בדרך שבה הדבר נעשה) היו פשע נתעב. פשע, דהיינו מעשה בלתי חוקי באופן קיצוני הדורש ענישה מחמירה במיוחד. אני מדגיש זאת כיון שבעיני העובדה שהפשעים הללו נעטפו באיצטלה פסאודו-משפטית ובהליך "חקיקה" בגוף מסוים המתכנס לעתים בבניין רבוע בגבעת רם בירושלים, אינה כלום. אין בעולם גוף המוסמך להורות על פשעים כאלה, גם אם הוא קורא לעצמו "פרלמנט", "בית משפט עליון" או כל שם וכינוי אחר.

 

מהקביעה הזו, המבטאת את תמצית אמונתי בעניין זה, נובע שהן מהבחינה המוסרית והן מהבחינה החוקית, כל מעשה המיועד למנוע את הפשע הנתעב והנורא הזה ראוי וצודק הוא,

מתוך הגדרה, למעט מעשים קיצוניים מאוד שתועלתם המעשית במניעת הפשע אינה וודאית. אינני משפטן, אבל לדעתי הלא-מקצועית, גם הפעלת כוח קיצונית במיוחד כלפי הפורעים הייתה במקרה זה חוקית  בהחלט, ונובעת מחובתו הבסיסית של כל אדם להגן על חייו, משפחתו ורכושו ומעקרון הערבות היסודי של כל ישראל וחובתם למנוע מעשי פשע כלפי אחיהם. כאמור, להחלטות ה"כנסת" ו"בית המשפט העליון" אין שום משמעות והן חסרות כל משקל בהכשרת הפשעים הללו, גם אם מני מזוז חושב אחרת. יש להם (אולי) יותר כוח,אין להם שום סמכות!

 

בגוש קטיף הלכו אחינו לגירוש ללא התנגדות של ממש, פרט לבכי, דמעות וצעקות, בעוד שחובה הייתה מוטלת עליהם  לנקוט בכח ולגרש כל פורע וקלגס. ייתכן והיה אפשר להתיר להם "נוהל מעצר חשוד" כלפי הפורעים השחורים, אבל לדעתי זה היה מיותר וצריך היה להתייחס אל שחורי המדים שבאו להחריב עשרות יישובים בדיוק כפי שהיינו מתייחסים אליהם אילו שפת אמם הייתה ערבית. אם הגנת הארץ היא מלחמת מצווה, אזי לדעתי, (הצעיר באלפי ישראל), אין נפקא מינא בין הגנה מפני פורעים גויים הבאים להחריב את ארצנו ולגרשנו

ממנה, לבין הגנה מפני בוגדים מרשיעי ברית מזרע ישראל.

 

אלא שזה לא קרה, לדיראון עולם ולכלימת עולם לנו ולבני בנינו.

 

מבחינה זו עמונה לא "גאלה את חרפת הגירוש" כיון שלא היה שם שום דבר חריג ביחס למאורעות גוש קטיף. חטפנו מכות וזהו. הקלגסים היו יותר אלימים, יותר "נחישות" ופחות "רגישות". זה הכל. שום יהודי נאמן לא איים איום של ממש, כאן וכאן לא היו המונים שהתנפלו בסערה על קריית הממשלה בירושלים כדי להפיל את המשטר ולכונן משטר מהפכני במקומו, לתקופה מוגבלת עד להחזרת השלטון לעם אחרי שהפושעים יבואו על עונשם, כפי שהיה קורה בכל עם שפוי ולא גלותי שממשלתו הייתה מחליטה לבגוד בו ולגרשו מאדמתו.

 

מי שקרא עד כאן עלול לחשוב שאני מטורף צמא דם. ההיפך הוא הנכון. אני עלול להתעלף למראה קטשופ. ייתכן ובראיה רציונאלית קרה צריך היה לרסן את ההמונים בהתחשב ביחסי הכוחות (צבא הפורעים בכל זאת חזק יותר, ואין להוציא מכלל אפשרות שהיה מנצח גם בעימות מזויין). אבל, ריבונו של עולם, איזה עם עבדים נרצעים אנו אם לא היה אף "מטורף"שפשוט "לא שלט בעצביו" מול הפשע? אפילו פנחס אחד לא קם מתוכנו? אפילו לא הרשל גרינשפאן אחד? לאן נוליך את הבושה?

 

שום בסטיליה לא נפלה בירושלים. לכן אין בעיני שום משמעות מיוחדת לעמונה. 

 

כל טוב.

מרדכי שוורץ

 

_______________________________________

 

 

שבתאי, שלום

תשאל את יהואר גל האם הבדואים בנגב שואלים את עצמם שאלות דומות. להם ברור ללא שום ספקות כי יאחזו בנשק חם, אם מישהו ינסה להוריד אותם מהשטחים שעליהם השתלטו בניגוד לחוק!

רק אנחנו שואלים שאלות על זכותנו על אדמת ארצנו, כי התשקורת והממסד המושחת הצליחו במשך 20 שנה לעורר את הספק באשר לזכותנו על אדמת המולדת.

אין מחיר יקר מדי להגנה על מולדת, יש רק לנקוט בצעדים נחושים המתבקשים להגנה על אדמתנו.

 

זו כבר לא שאלה של גבולות. זו שאלה של להיות או לחדול: בשטחים שמהם נסוגונו, השתלטו החמאס והחיזבאללה.

אגב, מול החרדים ומול הערבים בישראל, הידועים בנחישותם, כוחות הביטחון אינם מעזים לפעול!

 

בברכה,

קטי כהן

גבעת שמואל

_______________________________________

 

 

מה קרה בין האיפוק של עצמונה לבין ההתפרצות של עמונה?

 

א.             בצאתנו מגוש קטיף

עם כל הכאב הנורא, הבכי המתמשך, הבגד הקרוע, והתסכול על כשלון המאבק, יצאו רבים מן הגוש החרב בתחושה מרוממת משהו, מעין אמרתו של רבי מנחם מנדל מקוצק: "אין יותר שלם מאשר לב שבור".               ברוח ימי 'בין המצרים' עד תשעה באב, ובהשראתו של יום ט"ו באב, נשמעו קולות שאמרו כך: איבדנו את הארץ ובית המקדש השני חרב בגלל אותה 'שנאת חינם' שהביאה למלחמת האחים שהחריבה את הבית השני. בגוש קטיף עמדנו במבחן. עמדנו בסיטואציה דומה להפליא, ולא נכשלנו. וזאת בהשראת דבריו של הרב קוק (אורות הקודש ח"ג

עמ' שכג): ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם.

אולם תחושה מרוממת זו התחלפה עד מהרה בתחושה מעיקה של תסכול עמוק; תסכול שבא כתוצאה מן הדברים הבאים:

*              אפס הישגים. החברה הישראלית קיבלה את האסון שלנו בקלילות. החשש מפני מראות קשים לא התממש. הפינוי עבר בקלות. המסקנה היתה אחת: אם כך, נעשה את זה עוד פעם ביהודה ובשומרון.

*              המסר הערכי לא עבר. תושבי גוש קטיף נשארו בבתיהם עד לרגע בו גורשו. הם נשארו שם למרות איומים חמורים על כך שיאבדו את רכושם וחלק גדול מן הפיצויים שלהם. בהתנהגותם הם לא ביטאו מאבק, אלא עמדה ערכית. אבל נראה היה שאיש לא קלט את המסר. איש לא הבין את האמירה הערכית. אפילו האיפוק שגזרו על עצמם לא זכה להערכה. את פרס "איש השנה" קיבל דווקא מי שהיה מוכן לגרש אותם מביתם בכל מחיר, גם אם יידרש ממנו להפעיל אלימות: אלוף פיקוד הדרום, דן הראל. סקר דעת קהל הראה ש-50% שונאים את המתנחלים.

*              אדישות, אטימות וניכור. בניגוד לחוויות חזקות של אחווה שליוו את הימים הקשים של הגירוש, ראו המגורשים כי סבלם הנורא לא נגע ללבה של החברה הישראלית. לא פעם ולא פעמיים נשמעו המילים. "מה אתם רוצים? זה בסך הכול מעבר דירה...", ולפעמים נשמעו דברים חמורים הרבה יותר, שביטאו קשת של התייחסויות שנעה בין ניכור ואדישות לבין שנאה ושמחה לאיד.

*              אובדן הכבוד. הקלות הבלתי נסבלת בה נפל הגוש כולו - למעשה, תוך יומיים. התחושה ש"יצאנו בלי מאבק", "לא נאבקנו בכל הכוח". נכנענו.

                לכך הצטרפה העלילה על החומצה שנשפכה, כביכול, בכפר דרום. רק לאחר חודשים ארוכים גילה "ערוץ 10" שהדבר לא היה ולא נברא. אולם הנזק כבר נעשה: גם לא נאבקנו בכל הכוח כי לא רצינו לנהוג באלימות, וגם האשימו אותנו באלימות. "גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מן העיר", תרתי משמע.

*              ההתעללות במגורשים. עקורי הגוש נתקלו באינספור מחסומים ביורוקראטיים בדרכם לשקם את עצמם לאחר שאיבדו את בתיהם. הסיסמא "יש פיתרון לכל מתיישב" התגלתה כשקר ריק מכל תוכן. גם מי שפנה למנהלת מבעוד מועד (תוך שהוא משלם מחיר כבד באובדן הכבוד ובתחושה קשה של "בגידה") לא קיבל פיתרון ראוי. תושבים נדרשו להמציא תעודות של ילדיהם הבוגרים מתקופת לימודיהם בכיתה ג' (כאשר הכול היה "תקוע" במכולה) כדי להוכיח את זכאותם לפיצויים ונדרשו לכתת את רגליהם מעיר לעיר וממשרד למשרד כדי להביא אישורים שונים ומשונים שהמנהלת יכלה להשיג בעצמה במאמץ קל. התברר שבעוד שהעקירה הוגדרה כ"משימה לאומית", השיקום לא הוגדר כך. כך נשארו משפחות רבות בבתי מלון במשך חודשים ארוכים , כאשר בית מלון הוא המקום האחרון היכול להתאים למגורי משפחה בכלל, ולמשפחה עם ילדים בפרט .

*              במקביל, נוצר משבר מנהיגות. חלק מן הציבור, וחלק גדול יותר מן הנוער, חש מרומה על ידי ההנהגה. לטענתו, ההנהגה לא באמת רצתה לנצח, מסמסה את המאבק והפכה את המסירות וההקרבה שלו למען המאבק לסתם הצגה לתקשורת.

למנהיגים, שטבעו את הסיסמא "יש לנו אהבה והיא תנצח" – סיסמא שהודפסה על גבי החולצות הכתומות - אמרו בני הנוער בסרקאזם מר: "בית שני חרב בגלל שנאת חינם; גוש קטיף חרב בגלל אהבת חינם". הגדילה לעשות נערה שהראתה את חולצתה הכתומה עם הקרע הגדול שקרעה בה ואמרה: "לא קרעתי רק את החולצה. קרעתי גם את האהבה".

וכלפי אלה שדיברו על "נצחון הרוח" במאבק הבלתי אלים בגוש קטיף אמרו בני הנוער בלעג: "מה משותף לנוה דקלים ולניו אורלינס? שהרוח ניצחה והבתים חרבו...".

ב. מצג שווא מבשר רעות

התחושה של חלקים גדולים בציבוריות הישראלית, שהגירוש מגוש קטיף עבר ב"שקט יחסי" אינה אלא מצג שווא. נוצרה אשליה שהמאורע היה קל ועל כן ניתן לעבור לסדר היום ולהמשיך הלאה. האמת היא הפוכה. דווקא השקט היחסי השאיר מטענים רגשיים חזקים ביותר שלא באו לידי ביטוי ולא נפרקו בשום דרך. אצל שני הצדדים, ובעיקר אצל המגורשים והציבור המזדהה אתם, נותרו משקעים קשים ביותר המאיימים להתפרץ . עלינו להכיר בכך שגם אצל המגרשים נותרו משקעים חמורים. מחקר מפורסם, של פרופ' מילגרם, הראה את הנזקים הנפשיים החמורים הנגרמים למי שפוגע בזולת על פי פקודה הנוגדת את מצפונו האישי, עד כדי אובדן השפיות .

                העובדה שהטראומה ההדדית לא עובדה כראוי, לא בצד המגורשים ולא בצד המגרשים, הפכה לפצצה מתקתקת, המאיימת על שלמותה של החברה הישראלית . פרופ' אהוד שפרינצק פרסם סדרה של מאמרים ומחקרים על היתכנותה של מלחמת אחים. לדעתו, הסכנה גוברת כאשר מתרחש צירוף של שלושה גורמים:

1.             עימות חריף על נושא אידיאולוגי הנמצא ב'ציפור הנפש';

2.             תחושה של אחד הצדדים שהוא עומד "עם הגב אל הקיר";

3.             תחושה של האזרחים הנאבקים שהרוב אתם.

כל הגורמים הללו היו קיימים בגוש קטיף, אך זכו לריסון. ההתפוצצות הראשונה התרחשה באירועי עמונה.

 

ג.              מה קרה בעמונה?

לעמונה הגיעו כ-3,000 איש, רובם בני נוער. חלק גדול מאד מבני הנוער שהיו שם אלו אותם בני נוער שחוו על בשרם את הגירוש. ביניהם היו כ-200 בני נוער מגוש קטיף, כולל היישובים המתונים ביותר, כמו עצמונה, ואף בניהם של מנהיגים מתונים בולטים בגוש.

                כ-90% ויותר באו מתוך מגמה להיאבק באותה צורה בה נאבקו בגוש, באופן פסיבי ובלתי אלים לחלוטין. אולם הקול שנתן את הטון באווירה שם היה קול אחר. ההנהגה, למודת ניסיון מר מן הכישלון הצורב בגוש קטיף, הכתיבה קו מאבק תקיף יותר; אם כי לא אלים. ובשוליים נשמע קול חזק שהשתמש במילים: "להסיר את חרפת גוש קטיף" . כל התופעות הרגשיות הקשות עליהן עמדנו בפרק הקודם באו לידי ביטוי אצל הנאבקים.

                מאידך גיסא, גם המפנים באו בגישה אחרת. למרות שחוו הצלחה גדולה בביצוע של פינוי ללא אלימות בגוש קטיף, לא השכילו מפקדי הכוחות להשתמש בניסיון ה"חיובי"

שצברו כדי לשחזר את הצלחתם ולבצע את הפינוי ללא אלימות. במסגרת זו לא אנתח את הסיבות לכך, אם הדבר היה בכוונת מכוון , מתוך כוונה להפיק תוצאות כלשהן, או שנבע מעיבוד לקוי של הטראומה שעברה על המגרשים בגוש קטיף , אלא אצביע על התופעות כפי שנראו לעיניי .

 

                בטבלה הבאה נשווה בין מה שהיה בגוש קטיף ("עצמונה", כמשל) לבין מה שהיה בעמונה, מנקודת מבטם של הנאבקים:

טבלה מס' 1 - הנאבקים

                                                גוש קטיף (עצמונה)                                                                    עמונה

רגשות:                                     כאב                                                                                          תסכול

                                                תחושת אחווה                                                                            תחושת ניכור

                                                אמונה בכוחה של האהבה                                                            אמונה בכוחו של המאבק

משתתפים:                                                מאבק של משפחות                                                                    מאבק של נוער

מנהיגות:                                   המנהיגות הפורמלית רלוונטית                                                    המנהיגות הפורמלית לא רלוונטית

                                                מנהיגות שטח חזקה                                                                    אוסף של מנהיגויות חלשות

תוצאה רגשית:                           כאב ותסכול                                                                              כעס וגאווה

 

טבלה מס' 2 – בין שני הצדדים

                                                גוש קטיף (עצמונה)                                                                    עמונה

אינטרסים:                                                 משותף, למנוע אלימות                                                                              יש מעוניינים באלימות

תקשורת:                                  יש עם מי לדבר                                                                          אין עם מי לדבר

מנהיגות:                                   חופש פעולה מרבי                                                                     לא ניתן לה כל מעמד

                                                הידברות מתמדת                                                                        העדר נכונות לכל הידברות

                                                כבוד למנהיגים                                                                           אלימות כלפי מנהיגים

חתירת הכוחות:                         לביצוע המשימה                                                                        למגע ברוטאלי

קצב:                                         יש זמן                                                                                      במהירות

                                                אפשרות ל'הקפאת מצב'                                                              רציפות

הכוחות:                                    צבא, משטרה כחולה, מג"ב (יס"מ בגיבוי)                                    יס"מ (צבא בגיבוי)

מדיניות מוצהרת:                       נחישות ורגישות                                                                        אפס רגישות

                                                הבחנה בין קבוצות                                                                     פגיעה ללא אבחנה

פינוי בנות:                                                עלי ידי חיילות                                                                            על ידי שוטרים גברים

                                                הקפדה יתרה על צניעות                                                              פגיעות מיניות

 

סוף דבר

מכל הדברים עולה הסכנה החמורה לשלמותה של החברה הישראלית. החברה כולה עברה טראומה קשה שעדיין לא זכתה לעיבוד. אין להסיק מסקנות נמהרות מן הפינוי הבלתי

אלים מגוש קטיף – העקירה גרמה סבל נורא המעיק על מצפונה של החברה הישראלית, וגוררת עד היום השלכות רגשיות חריפות ביותר, שחלקן בא לידי ביטוי באירועי עמונה.

 

הרב עזריאל אריאל

 

_______________________________________

 

שלום לכותבים

 

המכתב שלכם הוא כפירה בעיקר!

לא נכון שלא היו עילות משפטיות לבעלי הנכס או למחזיקיו בעמונה.

עד כמה שאני זוכר גם השופט אליקים רובנשטיין ניסה להגיע לפשרה אבל צופצף על ידי הלהיטות להפיק את זוועת הדמים, גם חנן פורת קודם לכן הגיע להבנות.

הסיפור החוקי של המקום יש לשמוע מהרב יאיר פרנק, רב המקום ולא מסוכני שלום עכשו.

כיון שהמניעים היו אנטישמיים, מניעי השלטון והרצון היה להפיק את הפוגרום בכל מחיר קרה מה שקרה.

 

עמונה היא סמל הגאוה, האמת והנחישות מה היה לנו בלי עמונה . רק חרפת קטיף והמשך נצחון רודפינו. נראה לי שמי שלוחם למען חומש היום לא יכול להעלות שאלות כאלה שהן

מפגלות משלום פיגול ללא תקנה.

 

ברור הוא שעיקר החוק אינו נמצא במקום שמחפשים אותו אלא בתורת ישראל שנמסרה לידי  זדים ממלכתיים.

הלל ויס

 

_______________________________________

 

לקחי עמונה

 

אריאל שרון שוכב ללא הכרה, אך רוחו הרעה חיה, בועטת ומנשבת במערכת הפוליטית, המשפטית, בצבא ובמשטרה, כשהשחצנות, הדורסנות, השקר והציפצוף על המוסר, החוק והדמוקרטיה הפכו לשיגרה.

 

אהוד אולמרט ויועציו ניסו לנצל את פרשת עמונה כהזדמנות קלה להוכיח כי הוא, הכתב של "במחנה", אינו פחות 'גבר' מהגנרל שצלח את תעלת סואץ. הספין נכשל לחלוטין וגרם לכך שכעת הוא מצטייר כאיש ששלח בדם קר את המשטרה לפוגרום ולמלחמת אחים משיקולי בחירות. הדחיה הקשוחה של תחינות מועצת יש"ע שגבלו בכניעה מוחלטת, הגבירה את הרושם של חוסר שיקול דעת ועשייה צינית של הון פוליטי בכל מחיר. המזל והאלגנטיות של הדורסנות של שרון אזלו, ואולמרט נדון להתמודד עם תוצאות האסון הרב תחומי ששרון הותיר – האסון הבטחוני, המדיני - עליית החמאס והחברתי - הניתוק מהציונות הדתית שעד לעמונה זלזלו בו.

בעמונה נקצרו בדמעה גידולי הניכור והשנאה שנזרעו ברינה ע"י הממסד בעקירה בקיץ. לציבור הכתום חדרה ההכרה שמדובר במזימה של השכבה השלטת להחריב עליהם את כל עולמם עד היסוד. כעת הבשילו תהליכי עיכול העובדה המרה שהצבא והמדינה שנתפסו כקדושים אינם אלא כלים הנמצאים בידיים חסרות אחריות והדוחקים אותו אל הקיר ואינם מותירים לו ברירה אלא להתגונן. הרגשות הללו יתורגמו להתרחקות מהתגייסות והתנדבות של הדתיים לצה"ל הודות לצמרת הקרייריסטית, חסרת התבונה וחסרת האחריות של צה"ל שאינה קולטת את מלוא גודל האסון שהיא מביאה במו ידיה על המערכת שעליה היא מופקדת. 

 

השמאל הנוהג להסביר כי השנאה הערבית נולדה כתוצאה מהמעצרים והריסות הבתים המבוצעים ע"י ישראל, הגיע הזמן שיתחיל לייחס את התאוריה הזו גם למתנחלים. כעת, לאחר שגורשו, בתיהם נהרסו והם נזרקו ללא פרנסה וכבוד, הצמיחו שנאה עמוקה למערכות ולאנשים האחראים לכך. מי שחשב כי ההתנתקות הסתיימה, רצוי שיתחיל להפנים כי היא רק בחיתוליה.

 

פרעות עמונה עשויות לתרום לשלום בית במשפחת אולמרט שאשתו, בתו ושני בניו הם אנשי שמאל קיצוניים - "מחנה השלום". בנו, שאול, סרבן מילואים החי בניו יורק ובנו אריאל שלא התגייס, חי בפריס. יתכן שכעת יאלץ להחזיר ולגייס אותם לאחר שהמשטרה הוציאה מכלל פעולה בעמונה כ-2 פלוגות של חיילים עתידיים.

 

רבים שוכחים כי עוד לפני ההפסקה בעקבות החלטת בג"ץ, התחולל עימות בכניסה לישוב כשבנות שנשכבו על כביש הגישה נרמסו בכוונה ע"י סוסים. כך קבעה המשטרה את רמת השנאה ואת כללי המשחק לגבי ההמשך.

תקדים נוסף של התנהלות המשטרה היה הניסיון לבצע את ההריסה והמאבק בחושך. רק צו הביניים של בג"ץ שיבש את לוח הזמנים וחשף את השתוללות השוטרים לאור השמש.

איש לא הופתע מהאלימות המשטרתית לאחר שבמהלך הימים שקדמו הובלטה הגישה של כוחות ה"בטחון" בביטויים כמו "אפס סובלנות" ו"נחישות ללא רגישות". הרצחנות המשטרתית האפילה על ידויי האבנים שהתקבלו כפעולה הקרובה להגנה עצמית.

איך מצפים שיתיחסו לידויי אבנים, סלעים ובלוקים?

הופתענו לראות שהמשטרה מתייחסת בחומרה לידויי אבנים לאחר שהורגלנו ליחסה האדיש כשאנו נרגמים יום יום בכבישים ע"י הערבים. נהג המגיע לדווח למשטרה על ידוי אבנים מתקבל בפיהוק, השוטר ממלא בעצלתיים טופס לצורך פיצוי נזקי הרכב, כשאין לאיש כל אשליה שהמשטרה תחלום לנסות למנוע או לתפוס מישהו. אגב, ידוי אבנים על רכב מסוכן יותר כי האנרגיה של הפגיעה גדולה בהרבה עקב מהירות הנסיעה.

אין תוקף לדרישה לשמירה על החוק כשהמשטרה בעצמה דורסת אותו. הגוף האמור להשליט את החוק אינו יכול להיות בעצמו עבריין.

 

 

בכפר מימון היו 600 אנשי יס"מ בתוספת ל- 18,000 חיילים ושוטרים מותשים על סף התמוטטות. מולם היו כ-50,000 כתומים. מועצת יש"ע שחששה מעימות בתנאים העדיפים הללו תרמה לכך שהעימות הבלתי נמנע הזה יתרחש בתנאים גרועים בהרבה ולאחר שגוש קטיף וצפון השומרון אבדו. כנ"ל לגבי מקצה השיפורים באופקים.

העליה לקרקע בגוש עציון, ההתיישבות באיזור חברון – החל ממלון פארק וכלה בבית הדסה, הושגו בכפייה ומאבקים. קדומים הוקמה לאחר העליות לסבסטיה, עריכת חתונות ובריתות במערת המכפלה הושגו בכח כמו גם הזכות לקבור בבית הקברות העתיק בחברון. לא קיבלנו דבר במתנה ונאלצנו להיאבק על כל מילימטר. 

זמביש וחבריו היו מעורבים בצעירותם במאבקים אלימים שבהם הופלו חיילים מסולמות בבית הכנסת אברהם אבינו בחברון, חייל נכוה בהפגנה סוערת במקום שבו בנויה כיום שכונת 400 של קרית ארבע ועוד. להם לא היתה מועצת יש"ע מעליהם שתנסה להגיע לפשרות. ההישגים שהיו למועצת יש"ע במקרים רבים שבהם נערכו עסקאות פשרה עם השלטון הושגו על סמך הידיעה שקיים מאחוריה שריר כוחני. ההימנעות ממאבק פיזי בארועי העקירה פירקה את המתנחלים מכושר ההרתעה הזה והפכה אותם למרמס. כעת קם דור חדש שלמועצת יש"ע אין כל שליטה עליו וניפץ את התדמית הפראיירית של המתנחלים. ראשי מועצת יש"ע נהגו בתבונה כשלפחות נמנעו מגינויים ודוקא חולשתם מול הציבור שאינו מציית להם באופן אוטומטי מעניקה להם באופן פרדוקסלי כח מול השלטון ע"י העובדה שהשטח לא יאפשר פשרות הקרובות לכניעה.

 

לפני העימות צוטט קצין שאמר כי לאחר היד הקשה שתונחת בעמונה יבוצע הפינוי הבא ע"י פקח, ניידת אחת, טרקטור ותו לא. היד הקשה נועדה לחסוך את הגיוס הענק, הכבד ללא נשוא, של אלפי שוטרים וחיילים בכל פינוי. תוצאות העימות השיגו את ההיפך הגמור. בפעם הבאה יהיה צורך בהרבה יותר כוחות, כאשר המוטיבציה של הכתומים בשמים. יאיר נוה מתכנן - ואלוהים צוחק.

 

ומעל הכל יש לציין לכל שבח את האומץ, המוטיבציה, המסירות והרוח של הנוער שחילץ את כל המחנה הכתום מהיאוש והחורבן הנפשי של ארועי הקיץ. הנוער הזה שצמד המילים "ארץ ישראל" מחשמלות אותו, לא בילה כנראה מספיק מול הטלוויזיה ובעקשנותו מסרב לקלוט כי ארץ ישראל יצאה מזמן מהאופנה במדינת ישראל.

אחד ההסברים לשם 'עמונה' הוא התצפית הטובה משם על רבת בני עמון. אם בעתיד יגיע עם ישראל לשליטה פיזית על הרי עמון יהיה זה הודות לרוח בני הנוער הללו רמוסי הסוסים, שותתי הדם ושבורי הגולגלות.

 

 

בעז העצני    

קרית ארבע

 

_______________________________________

  

לדעתי, בהחלט ישנו הישג גדול מהפוגרום בעמונה, שם הצליח להיכנס לתודעה הישראלית שאוהבי הארץ מוכנים להקריב עצמם למען הארץ, ואני בטוח שבחדרי חדרים אולמרט מודה על כך שנאלץ לבטל את תוכניתו הנוראית. מכיוון שמהלך כזה יכול היה להוריד אותו לשפל המדרגה, שאגב, הוא הגיע אליו גם ככה...

השאלה היא האם בעת הצורך, יחזור המחזה של אלפי אוהבי הארץ מתקבצים כדי להגן על יישוב ופוגשים חיות אדם שמבחינתם גם הרג בא בחשבון... ובכן, דעתי היא שאם יקרה מקרה דומה,יש לעשות הכל שמספר אוהבי הארץ יהיה גדול הרבה יותר ממה שהיה בעמונה, וכך אני מאמין שלא יקרה מצב של שפיכות דמים כמו שהיה בעמונה.

 

                                      שלא נזכה!!

                                        ערן קופל- שדה אילן.

 

_______________________________________

לא השתתפתי בארועי עמונה (השתתפתי  בנסיונות הכושלים למנוע את הגירוש מגוש קטיף).

אין לי ספק שארועי עמונה היו הצלחה, אבל זה בדיעבד, לא ניתן היה לדעת זאת מראש, או אפילו מיד לאחר הארוע.

צר לי על האלימות ועל כך שיהודי מכה יהודי, אך ארץ ישראל נקנית בייסורים.

בהצלחה במאבקים הבאים!

 

ד"ר עמיקם צור

קרית אתא

_______________________________________

למטה צפון שלום רב!

 

1. לא חיפשו להתעמת עם שוטרים או חיילים,

אבל החלטנו לחזור להיות נורמליים! זכותינו וחובתינו להגן על בתינו, משפחותינו וארצינו מפני הטירוף המתיוון!

 

2. הציבור הכתום פתאום הבין שאם יגיד את האמת שלו ללא מורא - אז גם ינצח.

בעמונה החלפנו דיסק, נטלנו את היוזמה לידנו ולכן מכאן ולהבא התחלנו לנצח! למשל בהדלקת הנרות בחומש.

 

3.  המבחן הבא שלנו יהיה בחומש. קבוצה נחושה ומובילה של מגורשי שאנור וחומש, בגיבוי לוגיסטי ואסטרטגי של כל הקבוצות הפועלות למען א"י החליטה לחזור לחומש ולתמיד.

גם אם יורידו אותנו משם 100 פעם נחזור בפעם ה-101. תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים: "חוזרים לחומש ולתמיד!"

 

שאול כהן

מנהיגות יהודית

קריית שמונה

_______________________________________

 

 

אני מצטער שלא הייתי שם, ואם יהיה עוד פוגרום כזה אני מתכוון לבוא.

הפסדנו כי לא העזנו להחזיר להם באותה מידה.

שלמה יצחק שוורץ, פתח תקווה

 

_______________________________________

ולסיום מכתב הוקרה לנוער שעשה את ההסטוריה.

הדברים נכתבו לפני שנה בערבו של יום האירוע והם נכונים היום כתמיד.

 

 

ילדי גבורי התהילה

הייתי אתכם ילדים יקרים.

הייתי אתכם בעמונה.

ראיתי אתכם עומדים בכל הטרמפיאדות בדרך ממהרים להגיע לעמונה לפני נעילת שער.

ראיתי אתכם עולים במעלה התלול העולה עמונה, נערות קטנות עם תרמילי ענק על גבן, נערים עליזים נחושים ומלוכדים, נחש אנושי המשתרע מן הכניסה לעפרה ועד ראש הפסגה.

הייתי אתכם בצהרי יום ג', בשמש החורפית הנעימה, אוירה של מחנה קיץ, אווירה אופטימית בתקווה שהכול יסתדר איך שהוא וכולנו נחזור הביתה, לישיבות ולאולפנות, טעוני חוויות עליזות.

הייתי אתכם בבתי המדרש המאולתרים, בהרצאות בשיחות, בבירורים הרעיוניים.

הייתי לידכם בלילה, ישבתי במכונית המוגנת שלי בעוד אתם ישנתם על גגות הבתים בכוננות מליאה, הערצתי אתכם, זה היה על אנושי לשרוד את הלילה בקור המקפיא, ואתם

גיליתם מסירות ודביקות

ראינו בלילה את האורות הכחולים של המשטרה סוגרים עלינו מסביב והבינונו כי יום קרב לפנינו.

המתנו בבוקר יום ד' יחדיו להחלטת הבג"ץ מתוחים ונרגשים ורצנו כמטורפים על פי קריאת מערכת הכריזה לתפוס את הגגות לפני שהם יבואו.

ובתוך אווירת הקרב שנוצרה ראיתי אתכן בנות יקרות יושבות במעגל  ושרות בדביקות את "ה' שמעה קולי", ידעתי כי רובכן בוגרות גוש קטיף ועליו אתן בוכיות, כל כך הרבה מסירות והתרוממות רוח היתה בשירה הפשוטה הזאת.

וראיתי את הבנים פותחים מעגלי ריקוד, נותנים ידיים זה לזה ואנרגיות של כוח נפשי עוברות מיד ליד.

ואז הם הגיעו...

גוש שחור, כבד ומאיים, הקיף אותנו, ואנחנו נבהלנו, ומתוך הבהלה חיזקנו את ליבנו. ואני הבינותי כי הגיבור האמיתי הוא זה הכובש את פחדו, ואתם הייתם גיבורי אמת.

ומערכת הכריזה, קראה להם, התחננה בפניהם, "אחינו אתם, אל נא תריעו" והם היו חרשי שמיעה ואטומי לב.

ראיתי אתכם, נסים בבהלה והפרשים מסתערים עליכם, ראיתי אתכם נאבקים בכוחות השחורים מסביב לבתים, והם אלימים  וגסים ואתם ילדים, ילדים טובים של בתים טובים מוכים פיסית ומוכים נפשית על ידי אלו שחשבנו שהם אחינו.

הרבה אמונות הוכו שם, הרבה ערכים הפכו לנלעגים, הרבה שעורי אזרחות נותרו נלעגים ומבוישים.

ואתם המשכתם להלחם בתוך הבתים ועל הגגות, מול זרמי המים וכנגד האלות והוכיתם נוראות וראשים נפתחו וידיים כופפו ואתם נאבקתם ללא יאוש.

וראיתי אתכם גם כשאבדתם עשתונות וידיתם אבנים, ילדים נבגדים שלי, ילדים מבתים טובים שאינם משליכים עטיפות מסטיק ברחוב, אבדתם עשתונות ואני אתכם.

וכשגג מספר אחד כבר נכבש, והמפלצת הטרקטורית נגסה בו ובבית מספר שניים היה המאבק בעיצומו, ראיתי את הבנות בגג שלוש קוראות בקול רם את מילות הווידוי של מוצאי יום כיפור " ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" בשם השם המלא, ללא רב וללא מורה הבינותן בחושיכן הבריאים כי זו שעת הדין, כי זו השעה לקרוא בשם ה', כי זו מסירות הנפש היהודית של דורי דורות. והיה זה רגע מרגש מלא הוד ואני משוכנע כי תפילתכן הגיעה ישירות לכסא הכבוד.

אתם נצחתם שם בעמונה, למרות תשעת ההריסות, הניצחון שלכם, זהו ניצחון הרוח האמיתי, חרפת הפינוי של גוש קטיף הוסרה. הראתם כי האהבה ניצחה למרות הכול, האהבה לארץ ישראל, האהבה לכבוד האדם, נרמסה בגוש קטיף וקמה לתחייה בעמונה.

ילדיי גיבורי התהילה.    

 

שירן שבתאי

מורשת



מנותק
נשלח ב-25/1/2007 18:16 לינק ישיר 

למי הגישו את הדו"ח הזה?

מי הזמין אותו?


מחובר
נשלח ב-25/1/2007 18:41 לינק ישיר 

הבעיה של דתיים לאומים היתה ועודנה החיבור בין מדינת האנטי יהדות השלטת בארץ ישראל ביתר שאת בשנים האחרונות לבין הנוער המזרחי חדור האמונה ואידלזיציה של "מדינת ישראל " האנטי יהודית כאמור.

הם חייבים להבין שאין מכנה משותף שם ולהפסיק ליישר קו עם שונאי הדת בעמינו.
כל עניין ההתנתקות היה כנראה מהקב"ה שבחסד וברחמים רצה לעוררם מתרדמתם ולא ע"י שפיכות דמים. אחרי הכל הם אוהבי ה' גם אם אוהבי מדיניות  ישראל האנטי יהודית.


מחובר
נשלח ב-26/1/2007 03:36 לינק ישיר 

צבעונית

אז אתה רוצה להוריד את הלאומית ולהשאיר רק את הדתי?



מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > פורום חרדים > דו"ח עמונה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר